בשנים האחרונות אתרי רשתות חברתיות באינטרנט הפכו לפופולריים מאד. יש שרואים באפשרויות שהרישות החברתי באינטרנט מציע מהפכה של ממש, ונהרות של מילים נכתבו על האפשרויות הגלומות ביישומים המתבססים על רישות חברתי. בעניין גם מעורב כסף רב, כמובן. אבל, רשתות חברתיות לא נולדו בחמש השנים האחרונות, ולא באו לעולם עם האינטרנט. הן היו קיימות מאז ומתמיד. ואינני מדבר על הרולודקס של אנשי עסקים. שכן, רשתות חברתיות אינן אפליקציה כזו או אחרת, אלא צורת הסתכלות על מבנים ותהליכים חברתיים. זוהי עדשה המאפשרת לייצג ולהבין (ולעתים גם לחזות) תופעות חברתיות שונות מזווית מסויימת, שהתבררה ב20-30 השנים האחרונות כזווית מועילה במיוחד.

הרעיון מדהים בפשטותו. רוצים לקבל מושג על מבנה חברתי? ציירו נקודה בשביל כל אדם, וחברו שתי נקודות בקו אם שני האנשים מכירים זה את זה, וקיבלתם רשת חברתית. בעגה המקצועית, הנקודות (כלומר האנשים), נקראים קודקודים או צמתים, והקווים המחברים נקראים קשתות. היצור שמתקבל מחיבור של צמתים על ידי קשתות נקרא במתמטיקה “גרף”, ויש תאוריה מתמטית שלמה ומרתקת על תכונות של גרפים כאלה. אבל אם נחזור לעולם החברתי, ליצור הזה קוראים רשת חברתית, עכשיו אפשר להתחיל לשאול שאלות מעניינות על מבנה הרשת שמקבלים. לדוגמא, בהינתן רשת, אפשר לשאול מה הצפיפות שלה, או במלים אחרות, כמה היכרויות (קשתות ברשת) ביחס לכמות הקשתות המקסימלית האפשרית? הנה לכם מדד שיכול לאפיין קבוצות או קהילות. ואז אפשר לבדוק שאלות כמו האם קהילות “צפופות” יותר הן מצליחות יותר, אולי יש בהן יותר קונפליקטים, אולי קהילות צפופות מתמודדות טוב יותר אם משברים כלכליים? אולי להיפך? במלים אחרות ברגע שניתן לייצג ולמדוד היבטים מסויימים של מבנה חברתי, אפשר לשאול האם המבנה הזה מוצלח יותר או פחות, גורם למשהו אחר או נגרם על ידי דברים אחרים. כך נולד מדע הרשתות החברתיות.

עוד דוגמא. נניח שציירנו לנו רשת חברתית, אפשר לשאול כמה “רחוקים” אנשים אחד מהשני, כאשר במרחק הכוונה, כמה “קשתות” צריך לעבור כדי להגיע מאדם אחד לאחר (או מקדקד אחד לקדקד אחר). עבור אנשים שמכירים המרחק הזה הוא 1, שכן יש קשר ישיר ביניהם, עבור “חברים של חברים” המרחק הוא 2 וכן הלאה. השאלה הזו הפכה להיות פופולרית מאד בין השאר בזכות בזכות סטנלי מילגרם, פסיכולוג, שהודיע שהמרחק בין כל שני אנשים הוא לכל היותר 6, מה שהפך למושג הידוע (יחסית) six degrees of separation, והפך בסיס לשעשועים חברתיים רבים של לנסות למצוא שרשרת קשרים כזו או אחרת. נו טוב, סטנלי מילגרם לא טען בדיוק את מה שכתבתי למעלה, אלא יותר משהו בסגנון “ממוצע המרחק בין כל שני אנשים הוא לכל היותר 6”, ובכלל, העסק קצת יותר מורכב. הניסויים של מילגרם היו מעט בעייתיים, ומעבר לכך הוא לא היה הראשון ובטח לא היחיד שעשה ניסויים ברוח דומה, אבל הוא נטבע בזכרון יותר מאחרים. בכל מקרה, לענייננו – המרחק בין אנשים ברשת החברתית, הוא אינדיקטור נוסף למבנה חברתי, וגם עליו נעשו מחקרים רבים שקושרים אותו לתופעות חברתיות כאלה ואחרות. המסקנות העיקריות של מחקרים אלה ניתנות לסיכום בכך שהעולם קטן, אבל לא תמיד.

למה הכוונה ב “העולם קטן, אבל לא תמיד”? באופן אינטואיטיבי די ברור מה זה “עולם קטן” (ותיכף נתעכב על זה יותר). כשאני אומר “לא תמיד”, אני מתכוון ל-“תלוי על מה מסתכלים”. האם כל מי שדיברת איתו אי פעם, ולו רק כדי להגיד שלום בנימוס צריך להיות מצויין בקשת מתאימה ברשת החברתית? אולי רק חברים קרובים? או רק חברים לעבודה? כל התשובות נכונות, וכל אחת יוצרת רשת חברתית אחרת עם תכונות קצת אחרות. אנשים שמתעניינים ביחסי כח בעבודה מתייחסים לקשרי עבודה, ולפעמים אפילו רק לקשרים שקשורים בעבודה משותפת. בעולם האקדמי מאד מקובל להסתכל על חוקרים שפרסמו במשותף כ”מחוברים”, אבל חוקרים שעובדים באותה מחלקה אבל לא פרסמו ביחד לא נחשבים מחוברים בהרבה מקרים. וגם לא רק הקשתות הן מושא לשאלות ולוריאציות, גם הקדקדים עצמם. למה לחבר רק אנשים? אולי אפשר להוסיף קדקדים שמייצגים ארגונים או קבוצות, ולחבר כל אדם לארגון בו הוא עובד, או לקבוצות בהן הוא חבר. כפי שאמרתי כבר בהתחלה, “רשת חברתית” היא בעיקר פרספקטיבה או עדשה באמצעותה מסתכלים על תופעות חברתיות ולומדים עליהן.

והפרספקטיבה הזו, כך מעיד המחקר ב20 השנים האחרונות, מועילה במיוחד. כך למשל, מחקרים מראים שמקומות מרכזיים ברשת קשורים לכח, למוניטין ולמעמד חברתי גבוה, אבל לא תמיד להשפעה. היכולת להפריד בין כח ומעמד לבין השפעה היא הישג חשוב שמתאפשר בעקבות הראיה הרשתית, ויש לה השלכות, למשל בעולם השיווק. לפעמים עדיף לשכנע קודם אנשים שנמצאים ב”שולי” הרשת החברתית – אותם יותר קל לשכנע, ובתנאים מסויימים, בתלות במבנה הרשת הרעיונות יעברו מהשוליים למרכז, ולא להיפך. לעומת מרכזיות ברשת שקשורה לכח, יש אזורים אחרים ברשת, שזכו לשם “חור מבני”, שמקנים לאנשים הנמצאים שם הזדמנויות מסוג אחר. לא השפעה, אלא יצירתיות ורעיונות טובים. לא מוניטין, אבל הזדמנויות מצויינות לעשיית רווחים על ידי יצירת קשרים בין אנשים וזיהוי הזדמנויות עסקיות. זיהוי מקומות כאלה ברשת, אף הוא בעל ערך רב. ויש כמובן דוגמאות רבות נוספות – כולן נובעות מהיכולת להסתכל על מבנה חברתי או עסקי בפרספקטיבה רשתית ולקשר בין תכונות של הרשת להבנת הסיטואציה החברתית וההזדמנויות הגלומות בה.

לא פלא, אם כך, שברגע שהדבר התאפשר טכנולוגית, קמו ועלו אתרי אינטרנט ויישומים אחרים שמחצינים את הרשת החברתית ומאפשרים לאנשים לנהל את מיצובם ברשת, ליצור קשרים, להעביר אינפורמציה לחברים, ולהשתמש ברשת כדי למצוא חברים, עבודה ועוד. אז למה, אם בכלל, כל זה רע?

אז זה לא בהכרח רע, אבל זה בהחלט דבר שעשוי לשנות את “כללי המשחק” באופן כזה שהמטרה שלשמה קמו אתרי אינטרנט כאלה תהפוך לפחות רלוונטית או פחותת ערך. אני אסביר. יש סיבה שבגללה תכונות מסויימות של הרשת מביאות ערך (למשל, מוניטין או השפעה) לאנשים מסויימים ברשת. הסיבה הזו קשורה במשמעות של כל מרכיב ברשת – הקדקדים והקשתות. אם אנחנו מבינים קשת ברשת כ”קשר חברתי של היכרות”, אזי הוא מגיע עם מטען שלם של מה קשר כזה אומר. אז נכון שתאוריות של רשתות חברתיות מבדילות, למשל, בין קשר חזק לבין קשר חלש (ולמשל, ידוע שקשרים חלשים עוזרים בד”כ יותר במציאת עבודה מאשר קשרים חזקים), ובין קשרים של השפעה (מנהל ועובד) לבין קשרים של נתינת עצה (עובד לעובד אחר). אבל עדיין, קשרים בעולם הרשתות החברתיות הם קשרים מסוג אחר לגמרי. הרבה פעמים הם מבוססים על קשרים “אמיתיים”, אבל אין חפיפה מלאה. כמה קשרים יש לכם בפייסבוק עם אנשים שמעולם לא פגשתם, או אנשים שפגשתם בפעם האחרונה בבית הספר היסודי? לי יש כמה וכמה כאלה. האם המשמעות של קשרים באפליקציה של רשת חברתית, והדינמיקה שלהם, והיתרונות לעומת החסרונות שלהם, ניתנים להשוואה עם קשרים אחרים? אני בכלל לא בטוח שאני יודע את התשובה, ואני בכלל לא בטוח שהתשובה חיובית.

האם מה שאנחנו יודעים על רשתות חברתיות רגילות תקף גם לרשתות חברתיות בעידן האינטרנט? הנה למשל דוגמא שעל פניו איננה כל כך אינטואיטיבית. שמעתי אותה לראשונה מדאנקן ווטס (Duncan Watts), אחד ממובילי המחקר על רשתות חברתיות והיא חוזרת לשאלת המרחק בין אנשים ברשתות חברתיות. האם הקישוריות המוגברת מגדילה או מקטינה את המרחק בין אנשים? התשובה הלא אינטואיטיבית, אבל כנראה נכונה, היא שהיא דווקא מגדילה את המרחק, ולא מקטינה. יש לזה כמה הסברים טכניים כאלה ואחרים, אבל אני רוצה לתת הסבר אחר. ההסבר מתחיל בכך שכשמדברים על מרחק, לפעמים מתייחסים למרחק ממש – כלומר כמה מכרים יש בין X ל Y. אבל לעתים קרובות מתייחסים ליכולת למצוא את המסלול בין X ל Y. כלומר אם X רוצה להעביר מסר ל Y, כיצד הוא יכול, בהינתן מה שהוא יודע על חבריו ומכריו, להחליט למי להעביר את המסר הזה על מנת שיעביר אותו הלאה. זהו “מרחק החיפוש” שהוא שונה במעט מהמרחק בפועל של אנשים ברשת. לעומת זאת, רוב המחקרים (בעיקר זה של מילגרם שהזכרתי למעלה) דיברו מלכתחילה על מרחק החיפוש.

אז למה מרחק החיפוש גדל כשיש יותר קשרים? ובכן, תלוי, כאמור איזה קשרים. למשל, ידוע שבעולם החברתי ה”מסורתי” קשרים חברתיים היו במתאם גבוה לאחד משני גורמים – מרחק גאוגרפי ושייכות מקצועית. יותר מזה, סביר להניח שלגבי מכרינו המיידיים, אנחנו יודעים את מיקומם הגאוגרפי ואת המעגל המקצועי שלהם. באופן יותר כללי, כשהקשרים החברתיים שלנו “אמיתיים”, אנחנו יודעים לא מעט על הסביבה החברתית שלנו, ולכן מלאכת מציאת מסלול לסוכן בורסה בבוסטון היא קלה ומהירה יותר. לעומת זאת, כשהרשת החברתית שלנו רוויה בקשרים של אנשים שהיו איתנו בגן הילדים אבל לא שמענו עליהם מאז, או לחילופין החליפו איתנו כרטיס ביקור בפגישה מקרית בשדה תעופה – אזי כמות הקשרים שלנו גדלה אמנם, אבל כמות האינפורמציה שיש לנו על המרחב החברתי שלנו יורדת, ולכן מלאכת החיפוש קשה יותר, ומרחק החיפוש עולה.

יש כמובן הסברים נוספים לעניין, וישנן עוד דוגמאות שמראות שרישות חברתי באינטרנט אינו מתנהג כמו רישות חברתי מסורתי יותר, ותוך כך מעלה את השאלה האם מה שהיה נכון וידוע לגבי רשתות חברתיות עדיין תקף בהקשר החדש. עם היתרבות הקשרים החברתיים והיכולת לנהל אותם, עולה הצפיפות שלהם ברשת החברתית, ולא בטוח שמה שידענו על חברה דלילה יחסית בקשרים יישאר נכון לחברה שעשירה יותר בקשרים כאלה. לי נראה שרישות חברתי באינטרנט משנה את הנחות היסוד (או אם תרצו, את “כללי המשחק”) באופן כזה שהתפקיד והמשמעות וההשפעה של רשתות חברתיות עלינו משתנה מהיסוד. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. זה לא בהכרח רע, אבל זה בהחלט שונה.



תגובות

  1. יגאל חמיש כותב:

    מרתק ביותר, תודה!
    אני מניח שעל דבר אחד אין חולק: בהקשר של שיתוף בידע בתוך ארגון, האינטרס הברור הוא שהצפיפות תהיה הרבה ביותר האפשרית, דהיינו שמספר הדילוגים לצורך תקשורת בין עמיתים, שותפים לפרויקט, ספקים ולקוחות – יהיהו הנמוך ביותר.
    אגב, לפני כמה שנים שמעתי כאן בארץ הרצאה של פרופ’ אוצ’י בנושא, וגם כתבתי על זה קצת, כאן:http://www.notes.co.il/yigal/17630.asp.
    כל טוב

  2. amit כותב:

    תודה יגאל. קראתי את מה שכתבת לפני הרבה זמן וזה אכן מעניין – לא קראתי את המאמר בHBR אם כי את העבודות של בריאן אוצ’י (ככה מבטאים את שמו? לא היה לי מושג. אני קראתי לו, ישראלי שכמוני, בריאן עוזי, אבל אף אחד בארה”ב לא טרח לתקן אותי, מנומסים שכמותם) אני מכיר ואוהב (בעיקר את העבודות שלו על יצירתיות ורשתות, שכוללת ניתוח רשתי יוצא מהכלל של סצינת מחזות הזמר בברודווי).

    לגבי העברת ושיתוף של ידע, אולי אין חולק, אבל אני לפחות תוהה – האמנם רשת שבה כולם מחוברים לכולם היא הטובה ביותר לשיתוף ידע? הרי תחזוקה של קשרים חברתיים גוזלת זמן ומאמץ, קשה לסנן מידע שמגיע ממקורות כל כך מגוונים, למשל, איך מבדילים בין מה חשוב ומה לא חשוב? ויש כמובן עניין של לגיטימציה – אם יש סתירה בידע שמקבלים, איזה ידע זוכה להכרה ולגיטימציה?

    יכול להיות שבצוותים קטנים זה עוד עובד, אבל בארגונים גדולים – יש לי תהיות בנושא. יש לך מראי מקום בעניין?

  3. יונת כותב:

    הבעיה עם הרשתות החברתיות הוירטואליות היא שהן אינן משתמשות בעקרון ההכבדה. בלי הכבדה, אין שום “קנס” על שמירת קשר ולכן הרבה מהקשרים הם חסרי משמעות ממשית, ובתכל’ס אי אפשר לנצל אותם לשום מטרה מעשית. כדי לדעת כמה תועלת יש בקשרצריך לדעת כמה הכבדה הוא מסוגל לשאת, והרשתות הוירטואליות לא מאפשרות לבדוק את זה.

  4. amit כותב:

    תודה על הקישור המעניין לעקרון ההכבדה. לא חשבתי עליו, והוא בהחלט מעורר מחשבה.

    הנה 3 תהיות שעלו לי בעקבותיו:
    1. הרי גם לפני היות הקשרים הוירטואליים היו קשרים חברתיים חלשים, כאלו שלא דורשים שום “קנס” או “מחיר” לתחזוקתם – כלומר קשרים שהם בעליל לא “כבדים” או “מכבידים”. בתאוריה של רשתות חברתיות גם מתייחסים לקשרים שכאלה. והשאלה היא אם יש, ומהו ההבדל המהותי בין קשרים שכאלה בעולם הישן לבין קשרים וירטואליים.
    2. אפשר לטעון גם טיעון הפוך. אם פעם להודיע לכל חבריך שקיבלת עבודה חדשה היתה באמת מטלה מכבידה, הרי היום אפשר לעשות זאת בקלות באמצעות טוויטר, פייסבוק וכו’. כלומר לא רק ה”קנס” של תחזוקת הקשר ירד, אלא גם, במקביל, ניתן להשיג תועלת דומה (למשל העברת אינפורמציה) בפחות מאמץ. האם ההשפעות הללו מבטלות אחת את השניה? למה המחיר של הורדת המחיר, גבוה מהתועלת של הורדת המחיר של “תחזוקת הקשר החברתי”.
    3. למיטב זכרוני, עקרון ההכבדה מדבר על הכבדה כאיתות לתכונות טובות אחרות. כלומר התועלת שבשימוש בהכבדה היא תועלת עקיפה, מכך שמיוחסות ליצוק המכביד תכונות טובות שקשה לאותת עליהן. לעומת זאת, התועלת של קשרים חברתיים טובים נשמעת לי כמו תועלת ישירה למדי, ולא כמאותת על תכונות אחרות.

  5. יונת כותב:

    אתחיל מהסוף:

    3. הכבדה היא דרך להפוך פרסום כלשהו לפרסום אמת. או, אם לנסח את זה הפוך: בפרסום ללא הכבדה קל לשקר, ולכן אי אפשר לסמוך עליו. העקרון הזה עובד לכל דבר, בין אם הפרסום מעיד על תכונות ובין אם הפרסום מעיד על מצב כמו קשר חברתי. זהבי נותן כמה דוגמאות לזה בספר שלו. 

    2. אני לא חושבת שבעיית הקשרים הוירטואליים מורידה מהתועלת של שימוש בטכנולוגיה לצורך תחזוקת קשרים אמיתיים. אם לא היתה כל תועלת, הרי שלא היינו טורחים להשתמש בכלים האלה. ניסח את זה יפה קליי שירקי כשהגדיר טכנולוגיה חברתית ככל מה שפגיע לספאם, כי ספאם זו הדוגמה האולטימטיבית של ניצול הקלות של קשר שאין לו עלויות.
    בתכל’ס, כדי לשמור על האיכות של “מקומות” המשתמשים בטכנולוגיה חברתית צריך להגן עליהם כל הזמן מספאם. אם לא עושים את זה אז מהר מאוד הם מתדרדרים לחוסר ערך מוחלט. ברשתות חברתיות כל אחד אמור לשמור על האיכות של הסביבה הפרטית שלו, ומי שלא עושה את זה — הרשת שלו אולי גדלה, אבל ערכה יורד.

    1. קשרים חלשים מהעידן שלפני הוירטואליה כללו הכבדה קטנה, כמו למשל הכרות פא”פ עם בן משפחה, התכתבות בדואר, או רקע משותף בתחום כלשהו. היום קל הרבה יותר ליצור קשרים כאלה, אבל אני לא חושבת שזה הופך אותם לפחות חשובים או אמיתיים מהעבר. אני חושבת שהיתרון הגדול בטכנולוגיות החברתיות הוא בדיוק בזה: שהן מעשירות אותנו מאוד בקשרים חלשים.
    יחד עם זאת, יש הבדל בין קשר חלש (אבל אמיתי) לבין קשר וירטואלי לחלוטין שרשום רק במערכת הממוחשבת אבל לא משאיר שום חותם על האנשים שאמיתיים שמאחוריו. ואם אין דרך לבדוק את החותם של הקשר, אין דרך לדעת אם הוא רק וירטואלי או שיש בו ממש.

  6. לימור כותב:

    תודה על ההפנייה לכאן, אנחנו בהחלט מדברים על דבר דומה בשתי שפות שונות במשהו. מותן לא הייתי אומרת כי כפי שצוין, יש בהן תועלת ואחרת לא היינו שם, אבל שינוי, בהחלט. אם היה ניתן לנער את הרשת בעצמה ולהפיל ממנה את כל היוזרים חסרי הנוכחות יכול להיות שהיינו יכולים לבחון טוב יותר את התופעה.
    גם בחיים האמיתיים יש לנו קשרים נעדרים אבל הם לא נמצאים לנו מול העיניים כל הזמן ואחרים לא יודעים על קיומם, מה שמונע מהם להיספר לנו כהון חברתי או “קלף” כלשהו.
    עקרון ההכבדה מעניין לי מנקודת המבט של מספרת סיפורים המתבוננת על תופעת ה”חסר ראש” של הרשתות במקביל לun-time המתחולל בהן. התחושה שכל זה לא מוביל למקום כלשהו מעיקה מבחינתי כמו “זמן פיות” שהוא אינו הסביבה המיטבית לבני אדם.

  7. whisper כותב:

    עמית,
    למדתי המון דברים חדשים שלא הייתי מגיע אליהם אילו לימור לא הייתה כותבת את מה שכתבה – אז תודה לשניכם.
    אהבתי במיוחד את “מרחק החיפוש”, זו ממש שירה בעיני – הניתוח וההקשרים הלוגים. איזה כיף.
    וככה חשבתי לי עוד קצת על הנושא, וזו המסקנה שהגעתי אליה:
    אפשר ברמה מסוימת להתייחס אל החברים בפייסבוק והעוקבים בטוויטר כמו לדפדוף בספר טלפונים עב כרס. זה מתחיל מזה שבתור ילד אתה פותח את הספר למצוא את השם של ההורים שלך את הכתובת ומספר הטלפון – אני קיים! ומשם אתה מחפש את השמות של ההורים של החברים שלך, וקרובי משפחה, ואז אתה פשוט חייב לבדוק אם גם המורה המעצבנת שם, והשיא זה אם הזמר/שחקן/זמרת /שחקנית/כדורגלן/כדורסלן חולקים איתך את אותו ספר טלפונים – wow, אני לא לבד בעולם, ואפילו …….. (השלם את החסר מחק את המיותר) נמצא איתי בספר טלפונים – מה אנחנו כמעט חברים, לא?
    ושוב, לכאורה מרחק החיפוש קצר – בפועל, לא כדאי שתתקשר אליו הביתה – נכון?

  8. טל ירון כותב:

    עמית, מידע מעניין מאד. תודה.

    אני עוסק בדמוקרטיה ישירה, ומנסה לברר כיצד יכול להיווצר תיאום בין קבוצה של אנשים. ברור שיש השפעה חשובה לאופי ואיכות הקשרים, על הדרך בה מגיע לתיאום בתוך קבוצה.

    שמחתי על המאמר, ואני מוסיף אותו למועדפים שלי.

  9. טל ירון כותב:

    אם תרצה לראות במה דברים אמורים, תוכל למצוא אותו כאן:
    http://kol1.org/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9D

  10. אורן כותב:

    אני לא מכיר את עיקרון ההכבדה, אבל בתורת הגרפים מקובל לדבר על קשתות עם משקלות ובעיה קלאסית היא מציאת המרחק בין שני קודקודים בעל המשקל הנמוך ביותר, לעומת משקל אחיד ואז זו פשוט שאלה של מספר קודקודים בדרך.

    אגב, ברגע שמתייחסים לזה כך, יש משפחות שלמות של אלגוריתמים (לא תמיד יעילים) שמתעסקים בתכונות של גרפים ובפעולות על גרפים – חיפושים, טיולים, מציאת קליקות, רשתות זרימה וכו’.

    ואגב תיקון קטן – זה לא שכיוון שיש יותר קשרים אז יש פחות אינפורמציה ולכן המרחק גדל (בהינתן גרף המרחק הוא קבוע), אלא זמן החיפוש גדל.

  11. amit כותב:

    תודה (מאוחרת) לכל המגיבים.
    לוחשת – אהבתי מאד את אנלוגיית החיפוש בספר טלפונים. באופן כללי יותר זה מעלה שאלה מרתקת שקשורה בהשפעה שיש לפייסבוק (ושאר הרשתות המקוונות) על הזהות ותפיסת העצמי שלנו.
    לימור – תודה בעיקר על הדברים בבלוג שלך, שמוסיפים תוכן ונוכחות הרבה מעבר לכתיבה האבסטרקטית שלי.
    טל – גם אני עוסק בבעיות של יצירת תאום בקבוצות, אם כי לא בהקשר של דמוקרטיה וממשל. אם אתה רוצה, אפשר לשוחח עוד בעניין. ותודה על הוספת הקישור.
    אורן –
    אחת הטענות שלי היא שלא מדובר רק ב”משקל” שונה על הקשת, אלא בגרף אחר לגמרי (על אותה קבוצת קדקדים), שלא ברור לי מה הקשר שלו לרשת החברתית ה”מסורתית”.
    לגבי הערתך על ההבדל בין מרחק החיפוש לזמן החיפוש – מנקודת מבט אלגוריתמית אפשר לחשוב על “מרחק החיפוש” באופן הבא: בהינתן קדקד התחלתי ומטרה סופית יוצרים מסלול באופן הבא: מתחילים בהתחלה, וכל קדקד שבו נמצאים מנסים לבחור את קדקד סמוך שיקרב אותנו לקדקד המטרה. מפסיקים כשמגיעים למטרה, ואז בודקים את אורך המסלול.
    עכשיו, אם אין לנו שום מידע על הקשתות אזי הסיכוי לבחור את הקשת הנכונה (כלומר את הקדקד הסמוך שיקרב אותנו הכי הרבה למטרה) הוא פשוט אחד חלקי K (כש K הוא מספר השכנים של הקדקדק בו נמצאים). מרחק החיפוש בין שני קדקדים הוא פשוט התוחלת של אורכי מסלולי החיפוש האפשריים המתקבלים מהתהליך הזה.
    עכשיו, אם יש לנו ידע רב על השכנים שלנו, הסיכוי לבחור בקשת הנכונה ב”בעיית החיפוש” עולה, וכתוצאה מכך, מרחק החיפוש קטן.
    שים לב גם שזו דוגמא מדוע משקלות על הקשתות אינן פתרון טוב לאפיון הקשר החברתי – שהרי לכל מטרה אפשרית בחיפוש צריך לעבור (אולי) דרך קשת אחרת, ולכן משקל הקשת לבדו אינו יכול להיות אינדיקטור טוב לבחירת קשת טובה בבעיית חיפוש שכזו.

  12. אורן כותב:

    עמית,

    אני מסכים מבין את הצורך בגרפים שונים על אותה קבוצת קודקודים.
    לגבי ‘מרחק החיפוש’ – אני לא מכיר את המונח הזה. מה שאתה מתאר ‘כמרחק החיפוש’ הוא למעשה המסלול שנבחר/נמצא בחיפוש. בהינתן גרף כלשהו – המרחק הקצר ביותר הוא קבוע. הזמן למציאת המרחק הקצר ביותר תלוי באלגוריתם החיפוש. האלגוריתם החמדני שהצעת נקרא דייקסטרה והוא רץ בזמן פולינומיאלי (ביחס למספר הקשתות בגרף). אהי מניח שאתה מכיר את זה.

    אתה בעצם אומר שאם יש יותר קשרים ללא אינפורמציה אז הסיכוי למצוא את המרחק הקצר ביותר בין שני קודקודים תוך כדי הילוך אקראי יורד. גם עם זה אני מסכים רק שזה לא היה מובן מהניסוח בפוסט. אלא אם ‘מרחק חיפוש’ הוא מונח סטנדרטי שמתאר את זה ואני פשוט לא מכיר אותו.

  13. תוכנה לניהול כותב:

    פוסט מאד מעניין…

    הרשתות החברתיות שברו את גבול המעגל החברתי בכך שהן לקחו

    והרחיבו (לא תמיד בהסכמה) את כל השטח החברתי שלנו כך שנהיינו

    חשופים לכל : תמונות, סרטונים, לינקים. כל דבר שנחשוב עליו שנמצא שם

    יהיה גלוי לעיני הכל. יש לזה צד שלילי וכמובן גם חיובי.

    ניתן לסכם ולומר שיש כאן מהפכה ללא ספק, של תקשורת עולמית.

    תודה רבה,
    מור

  14. דברים שרואים משם » Blog Archive » על רשתות ידע או איך ניתן היה להציל את אילן רמון? כותב:

    […] קצת בעבר על רשתות חברתיות. עכשיו אני רוצה לדבר על רשתות אחרות – רשתות של ידע, ועל […]

הוספת תגובה