אני אתחיל מהסוף. לכו לקרוא את הספר “הברבור השחור” מאת נסים טאלב. אבל אחרי שהפנמתי כמה מהמלצות הספר, אני ממליץ גם לכם – קראו את הספר בזהירות ובספקנות, אבל עם ראש פתוח. הספר הוא רב מכר היסטרי בארה”ב וכנראה קצת פחות כאן בארץ. יש לספר בעיות – הוא כתוב בצורה מבולגנת ואסוציאטיבית, בהחלט אפשר היה להעביר את אותם מסרים בפחות מלל ובצורה יותר אפקטיבית, כך שבמובן מסויים חווית הקריאה קצת מתישה. גם התרגום לא עושה חסד עם הספר (מי לעזאזל מתרגם trader ל”סחרן”, ואם כבר שימושים במילות ז’רגון משונות למה להותיר ללא תרגום מלים כמו “קוואנט” או “סקלבילי” – ויש עוד…), אבל מספיק עם הקיטורים. למרות כל הזוטות האלה – הספר שווה קריאה.

אז מהו ברבור שחור? ברבור שחור הוא מאורע בלתי צפוי, גדול, בעל השלכות קיצוניות על חיינו או על מה שאנחנו יודעים. משברים כלכליים, פיגועי טרור, אסונות טבע, הצלחה מטאורית של ספר, ועוד. השם “ברבור שחור” בא מהסיפור על כך שלאורך ההיסטוריה כולם ראו רק ברבורים לבנים, פתחו תאוריות ואמונות על כך שיש רק ברבורים לבנים, עד שהגיעו לאוסטרליה וצפו בברבור שחור. כלומר לא מדובר סתם בארועים קיצוניים, אלא ארועים שלא היה ניתן לחזות אותם לפני שהם קורים – ולכן גם אי אפשר להתגונן מפניהם. נכון שזה נשמע קצת מוזר – הרי משבר כלכלי הוא כן תרחיש שחושבים עליו, רק שמייחסים לא הסתברות נמוכה כל כך, כך שבאופן מעשי מתנהגים כאילו הוא לא אפשרי. כנ”ל עם אסונות טבע. באופן אישי, אני לא מתלהב מהנסיון של טאלב להגדיר “ברבור שחור” אבל הוא מסתכל בכיוון הנכון, גם אם ההגדרה שלו קצת מסורבלת. הסיפורים והאנקדוטות שהוא מביא עוזרות, כמובן להבין למה הוא מתכוון. אין כמו סיפור טוב בשביל להבהיר כוונה. מצד שני, הוא מקדיש פרק שלם בו הוא מזהיר מסיפורים שכאלה שהוא קורא להם “אשליית הנרטיב”.

הספר עושה כמה אבחנות מעניינות. אחת מהן היא האבחנה בין “ממוצעיסטן” ל”קיצוניסטן” (אני שונא את השמות האלה). הראשון הוא עולם של תופעות שבהן גם אם יש פרטים ששונים באופן קיצוני מאחרים, ההשפעה שלהם על המכלול היא קטנה. תחשבו למשל על משקל של בני אדם. אם ניקח מדגם אקראי מספיק גדול של אנשים, ונוסיף לו את האדם השמן ביותר בעולם, ההוספה הזו לא תשפיע יותר מדי על המשקל הממוצע של המדגם. בעולם שיש בו את התכונה הזו, ניתן להכליל ממדגם לכלל. השיטות הסטטיסטיות שאנחנו מכירים ולומדים (מי שמכיר ולומד) עובדות. אבל הרבה דברים בעולם שלנו הם לא כאלה. אם תקחו מדגם אקראי וגדול של אנשים ותוסיפו לו את האדם העשיר ביותר בעולם, העושר הממוצע של המדגם ישתנה פלאים. המקרה הקיצוני הוא זה שמכתיב את התופעה הכוללת. אי אפשר להכליל ממדגם לכלל. רוב שיטות המחקר נכשלות בנסיון להבין את התופעה. טאלב טוען שחלק מכריע מהדברים שמשיפעים על חיינו המודרנים הם בדיוק כאלה – מקרי הקיצון הם המכתיבים את התנהלות העניינים. אין שום משמעות ללמידה מהנסיון כי פשוט אין לנו נסיון עם מקרי קיצון, בטח לא עם המקרה הקיצוני הבא.

באותו הקשר, הוא מדגיש את ההבדל בין חשיבה “לפני המקרה” לבין חשיבה “בדיעבד”. אנשים הם ייצור מופלא בכל הקשור לספק הסברים בדיעבד, לטפל בבעיות בדיעבד וכו’. כך גם בנוגע לברבורים שחורים. אחרי פיגועי ה11/9 כולם ידעו לספר איך בעצם הכתובת היתה על הקיר, למצוא כשלים בקבלת ההחלטות, להסביר כמה שבעצם יכולנו לצפות את המצב. לאחר מעשה היה קל נורא ליצור נהלים שימנעו את הפיגוע הדומה הבא. אבל כולם שוכחים שהפיגוע הגדול הבא לא יהיה דומה. הוא יהיה ברבור שחור. משהו שאולי אפשר היה למנוע יחסית בקלות, משהו שהכתובת שלו תהיה על הקיר אילו רק ידענו על איזה קיר להסתכל ואיך לפרש את מה שכתוב שם. אבל בעצם, אולי אנחנו כן יודעים לטפל בברבור שחור. הרי אין לנו שום נתונים לגבי הפיגועים שלא קורים (ובאופן כללי, על ארועים שלא קורים). בעניין הזה, ברבור שחור דומה למושג “נקודת מפנה” עליו כבר דיברתי בפוסט קודם, ועל חוסר היכולת שלנו לדעת “מה היה קורה אילו”.

דוגמא נאה שהוא מביא להמחשת תופעת הברבור השחור היא תרנגול ההודו הלמדן, שבודק מדי יום את כמות האוכל שניתן לו (או כל פרמטר אחר שקשור לאיכות חייו). במשך 1000 ימים הוא מקבל מושג די ברור על תבניות ההאכלה שלו, תנאי המחיה וכו’. ואז ביום ה1001 הוא בעצמו הופך לאוכל – שינוי די קיצוני בחיים שלו שמנקודת מבטו לא היה שום ארוע באלף הימים לפניו שיכל להצביע על אפשריותו, ולאורך כל הספר טאלב מנסה ללמד אותנו איך להימנע מלהפוך להיות תרנגול ההודו הזה. אבל הדוגמא הזו גם חושפת תכונה חשובה של הברבור השחור, בעיני, תחת הטיעונים של טאלב לאורך הספר: מהו ברבור שחור תלוי בעיני המתבונן. עברו תרנגול ההודו, היום ה-1001 הוא ברבור שחור, עבור החוואי שגידל את תרנגול ההודו מדובר במעשה שגרתי וצפוי. אז האם ברבור שחור הוא עניין של נקודת השקפה או משהו אובייקטיבי? כאן נפרדות דרכי ודרכו של טאלב.

עבור טאלב, ברבור שחור הוא עניין אובייקטיבי, שאפשר וראוי להתמודד איתו באמצעות חקירה נכונה של דברים שהוא מכנה “ספקנות אמפירית” – מצד אחד, לא לוותר על היאחזות בנתונים, ומצד שני להבין שיש המון נתונים שאין לנו שעשויים היו לשנות לחלוטין את המסקנות שלנו מהנתונים שכן יש לנו. לכן צריך להיזהר מתאוריות מדעיות (כך לפי טאלב) שהן תמיד נותנות הסבר טוב על מה שידוע, ולכן מכשילות אותנו בהסתכלות סביב על הדברים שאינם ידועים. הן נותנות לנו אשליה של ידע. בטחון מופרז. ובכך מחישות את בואו של הברבור השחור הבא (לחיוב ולשלילה – לא כל הברבורים השחורים רעים. גם האינטרנט, למשל, והמצאת הדפוס הם ברבורים שחורים לפי טאלב.)

אני לא מסכים עם המסקנות האלה, ונדהם מחדש, איך אפשר להסכים על הרבה מאד עובדות ותובנות העולות מהן, ועדיין להסיק מסקנות שונות לחלוטין. בניגוד לטאלב אני חושב שהדרך היחידה להתמודד עם ברבורים שחורים היא באמצעות בניית תאוריות. או במילים אחרות, הייתי מכנה את הגישה שלי “ספקנות תאורטית”. מצד אחד לא לוותר על מה שאנחנו יודעים אמפירית על העולם, ומצד שני לחשוב כל הזמן על נקודות מבט נוספות שמצד אחד מתיישבות עם הנתונים, ומצד שני יכוונו את המחשבה לראות את העולם מנקודת מבטו של החוואי, גם אם אנחנו רק תרנגולי הודו. במלים אחרות, נקודת המבט של החוואי ונקודת המבט של התרנגול הן רק שתי תאוריות אפשריות (ביחס לנתונים הקיימים) להסביר את העולם. לכל אחת מהן תחזיות שונות, ורק אם נתאמן ונפתח תאוריות שכאלה נוכל אולי “לקלוע” לתאוריה שתמנע את הפתעתנו מהברבור השחור הבא.

חוזרים לספר, שכאמור, מציג את הרעיונות באמצעות שזירת אנקדוטות, סיפורים, עובדות, פרשנויות, ודמויות מן העבר, מן העתיד ויצירי דמיון פרוע. לפעמים זה מתיש. כמעט נשברתי בפרקים בהם הוא דן בכשלים לוגיים שאנשים עושים. די נמאס כבר לשמוע על היוריסטיקות לא רציונליות. אבל אז, צצו לי פתאום ברבורים שחורים משלי. אם הספר הזה היה לוקח אותי בצורה מסודרת ו”אקדמית” לעולם הרעיונות של טאלב זה היה טיול נחמד, אבל בדיוק טיול כזה שבו הכל צפוי וידוע וסדור. דבר מוביל לדבר. בדיוק ההיפך מתמונת העולם שאותה טאלב מנסה לצייר. אז הוא לוקח אותנו למסע ברכבת הרים מלאת קפיצות לוגיות וסתירות (למשל, מצד אחד הוא מביע תמיכה נלהבת בחשיבה “מבוססת עובדות”, כמו הרפואה המודרנית, אבל מצד שני מודה שהרפואה גרמה לאורך ההיסטוריה נזקים כיוון שהתבססה על העובדות הלא נכונות) והגדרות עמומות שמאתגרות אותך לחשוב למה באמת התכוון המשורר.

באופן כללי, טאלב מזמין אותנו לספארי בפארק הברבורים השחורים. לא את כולם תראו. כל אחד יראה משהו אחר. דברים שתפסו את עיני לא תבחינו בהם, אבל מן הסתם תבחינו בדברים אחרים שאני חלפתי על פניהם בלי לשים לב. כי ככה זה. סופר שמטיף לך שעודף מידע הוא דבר רע, ולכן לא כדאי לך לראות חדשות ולקרוא עיתון, אבל עושה את זה תוך שהוא מציף אותך בעשרות פריטי מידע, חלקיקי סיפורים ופרשנויות, ואז מודה שבסה”כ מדובר באשליית הנרטיב – בסה”כ מציע נקודת מבט שונה מאתגרת ומעניינת להסתכל על העולם. מה תלמדו מזה? איזה נוף תראו בדרך? האם תסכימו? לא תסכימו? אני יכול להעיד שרגשותי מעורבים בעניין, אבל, כאמור, פגשתי כמה ברבורים שחורים. מאחד מהם אולי אכתוב מאמר. אז היה שווה. לכו לקרוא. תחזרו לספר.



תגובות

  1. דברים שרואים משם » Blog Archive » טשטוש מחירים כאסטרטגיה עסקית כותב:

    […] ללכת לקצוות. מי שקרא את הספר ברבור שחור (שכתבתי עליו כאן) והפנים את המסר שהמחבר מנסה להעביר, יבין שהליכה […]

  2. ספקן כותב:

    ורק אם נתאמן ונפתח תאוריות שכאלה נוכל אולי “לקלוע” לתאוריה שתמנע את הפתעתנו מהברבור השחור הבא.

    קצת פיספסת פה את הנקודה.
    ברור שתמיד יהיו התפתחויות שלא נצליח לחזות מראש (ולא משנה כמה תאוריות נפתח במקביל)
    ולכן בהגדרה תמיד יהיו ברבורים שחורים.
    לכן טאלב קורא להטיל ספק בידע העכשיוי, כי הוא עלול לאכזב אותנו בהסתברות גדולה מאפס.
    הוא לא קרה לוותר על מה שאנחנו יודעים – רק להטיל ספק ביכולת של אלו הדברים לחזות את העומד לפתח.
    תקרא את הספר שוב, בטוח שפיספסת עוד המון נקודות (גם אני פספסתי)

  3. amit כותב:

    תודה על התגובה.
    נראה לי שאתה פספסת קצת את הנקודה שלי. לא אמרתי שאם נפתח תאוריות לא יהיו ברבורים שחורים. אמרתי שאם נפתח תאוריות טובות, לא נהיה מופתעים מברבורים שחורים. נכון. תמיד יהיו כאלה, השאלה כמה נהיה מוכנים להם.

  4. גן אנוכי כותב:

    ישנה בעיה מהותית עם יצירת תיאוריות בתחומי מדעי החברה. ישנן הרבה תיאוריות שנראות נורא מושכות, אבל הן מוטעות, מכיוון שהמציאות שמדעני החברה חוקרים כל כך מסובכת ומוטית סביב ברבורים שחורים, ששום תיאוריה לא יכולה להספיק לעקוב אחריה. מעצם הגדרתם, לא יכולה להיות תיאוריה שתחזה ברבורים שחורים. אם כן היתה, אז סימן שאלו לא היו ברבורים שחורים אמיתיים.
    הגישה שלי, בתור מי שבכל זאת בונה תיאוריות במדעי החברה, היא אחרת: אנחנו צריכים להמשיך לבנות את התיאוריות שלנו עבור ממוצעיסטן, ולא לשכוח שאנחנו חיים בקיצוניסטן ושהתיאוריות שלנו מוגבלות ביכולתן לחזות את המציאות. ובכל זאת, ישנם חלקים מהמציאות ששייכים לממוצעיסטן, ולא יזיק להבין לפחות אותם באופן מלא יותר.

  5. amit כותב:

    אני לא בטוח שאני מבין מדוע אתה חושב שיש בעיה ליצור תאוריות במדעי החברה. נכון שישנן הרבה תאוריות בעייתיות, אבל גם ישנן תאוריות די מוצלחות. לפי החלק השני של תגובתך, עושה רושם שאתה חושב שתאוריות, מטבען, מדברות על ממוצעיסטן ואילו החיים הם לא כאלה בד”כ. אני לא מסכים עם הקביעה הזו. באופן כללי יותר, אני מתייחס בזהירות ובספקנות להבחנה בין ממוצעיסטן וקיצוניסטן. אם ההבחנה הזו היא על בסיס “מתודולוגי” בלבד או סטטיסטי (וזו רמת הדיון בחלק גדול מהספר) – אני דוחה אותה מכל וכל, שהרי אין שום מניעה להשתמש בהתפלגויות אחרות, לא נורמליות, שיאפשרו לבטא את התופעות של קיצוניסטן. יש שיטות סטטיסטיות להבין “זנבות ארוכים”, “חוקי חזקות” ועוד כהנה וכהנה תופעות שהסתברויותיהן והתנהגותן לא סטנדרטיות. יש דרכים ללמוד ולהסיק על אירועים נדירים מאד. נכון, רוב הפסיכולוגים והסוציולוגים והכלכלנים לא עושים את זה, אבל זה אפשרי. יש לנו את הכלים לכך.

    אבל אני קורא את טאלב אחרת לגמרי. בעיני זו לא בעיה מתודולוגית או סטטיסטית, אלא בעיה מהותית שטיבה מתמצה בשאלה “איך אנחנו מתייחסים לנתונים שאינם שם”? איך התאוריות שלנו מתייחסות לדברים שאנחנו עוד לא יודעים ושלא מדדנו ולא ראינו.
    כשזו נקודת המבט, ההבחנה בין ממוצעיסטן לקיצוניסטן היא חשובה מאין כמוה: בממוצעיסטן התפקיד של מה שאנחנו עוד לא יודעים הוא זניח (אם יודעים מדגם מספיק גדול של דברים, אפשר להסיק על הכלל), ובקיצוניסטן, מה שאתה לא יודע יכול להפוך את תפיסת עולמך, ולכן עליך להיזהר מאד. יש כלים ססטיסטיים ומתודולוגיים להתמודד עם קיצוניסטן, אבל כדי להתמודד עם הנתונים שעוד לא מדדת, צריך חשיבה שונה, נקודת מבט שונה, וכפועל יוצא גם תאוריות שמתייחסות למגבלה הזו.

    האם תאוריה שחוזה ברבורים שחורים, משמעותה היא שמלכתחילה הברבורים לא היו שחורים? אני לא חושב כך, ואני חושב שטאלב יורה לעצמו ברגל בנקודה הזו. מלכתחילה ההגדרה של “ברבור שחור” מניחה שהצופה הוא איש “ממוצעיסטן” שחי ב”קיצוניסטן” (ולכן מופתע מדי פעם לגלות שיש דברים שהוא לא צפה/לא חזה/לא שיער/לא מתאימים לתפיסת עולמו). מי שמלכתחילה חי, נושם וחושב “קיצוניסטן” – הגדרת “ברבור שחור” לא תופסת לגביו. עבורו הם חלק טבעי מהעולם. האם זה אומר שהם לא קיימים? אני מעדיף לדבר על תופעות. נפילת הבורסה קרתה. אסונות טבע בלתי צפויים קורים. הם ברבורים שחורים כי תאוריות ממוצעיסטניות מתייחסות אל התופעות האלה ככה. אבל התופעות האלה קיימות גם עבור מי שצופה אותן, ומסוגל להבין אותן (וטאלב, עושה רושם, פיתח שיטות די טובות כדי להבין ברבורים שחורים בעולם הפיננסים).

הוספת תגובה