דברים שרואים משם

אני אתחיל מהסוף. לכו לקרוא את הספר “הברבור השחור” מאת נסים טאלב. אבל אחרי שהפנמתי כמה מהמלצות הספר, אני ממליץ גם לכם – קראו את הספר בזהירות ובספקנות, אבל עם ראש פתוח. הספר הוא רב מכר היסטרי בארה”ב וכנראה קצת פחות כאן בארץ. יש לספר בעיות – הוא כתוב בצורה מבולגנת ואסוציאטיבית, בהחלט אפשר היה להעביר את אותם מסרים בפחות מלל ובצורה יותר אפקטיבית, כך שבמובן מסויים חווית הקריאה קצת מתישה. גם התרגום לא עושה חסד עם הספר (מי לעזאזל מתרגם trader ל”סחרן”, ואם כבר שימושים במילות ז’רגון משונות למה להותיר ללא תרגום מלים כמו “קוואנט” או “סקלבילי” – ויש עוד…), אבל מספיק עם הקיטורים. למרות כל הזוטות האלה - הספר שווה קריאה.

אז מהו ברבור שחור? ברבור שחור הוא מאורע בלתי צפוי, גדול, בעל השלכות קיצוניות על חיינו או על מה שאנחנו יודעים. משברים כלכליים, פיגועי טרור, אסונות טבע, הצלחה מטאורית של ספר, ועוד. השם “ברבור שחור” בא מהסיפור על כך שלאורך ההיסטוריה כולם ראו רק ברבורים לבנים, פתחו תאוריות ואמונות על כך שיש רק ברבורים לבנים, עד שהגיעו לאוסטרליה וצפו בברבור שחור. כלומר לא מדובר סתם בארועים קיצוניים, אלא ארועים שלא היה ניתן לחזות אותם לפני שהם קורים – ולכן גם אי אפשר להתגונן מפניהם. נכון שזה נשמע קצת מוזר – הרי משבר כלכלי הוא כן תרחיש שחושבים עליו, רק שמייחסים לא הסתברות נמוכה כל כך, כך שבאופן מעשי מתנהגים כאילו הוא לא אפשרי. כנ”ל עם אסונות טבע. באופן אישי, אני לא מתלהב מהנסיון של טאלב להגדיר “ברבור שחור” אבל הוא מסתכל בכיוון הנכון, גם אם ההגדרה שלו קצת מסורבלת. הסיפורים והאנקדוטות שהוא מביא עוזרות, כמובן להבין למה הוא מתכוון. אין כמו סיפור טוב בשביל להבהיר כוונה. מצד שני, הוא מקדיש פרק שלם בו הוא מזהיר מסיפורים שכאלה שהוא קורא להם “אשליית הנרטיב”.

הספר עושה כמה אבחנות מעניינות. אחת מהן היא האבחנה בין “ממוצעיסטן” ל”קיצוניסטן” (אני שונא את השמות האלה). הראשון הוא עולם של תופעות שבהן גם אם יש פרטים ששונים באופן קיצוני מאחרים, ההשפעה שלהם על המכלול היא קטנה. תחשבו למשל על משקל של בני אדם. אם ניקח מדגם אקראי מספיק גדול של אנשים, ונוסיף לו את האדם השמן ביותר בעולם, ההוספה הזו לא תשפיע יותר מדי על המשקל הממוצע של המדגם. בעולם שיש בו את התכונה הזו, ניתן להכליל ממדגם לכלל. השיטות הסטטיסטיות שאנחנו מכירים ולומדים (מי שמכיר ולומד) עובדות. אבל הרבה דברים בעולם שלנו הם לא כאלה. אם תקחו מדגם אקראי וגדול של אנשים ותוסיפו לו את האדם העשיר ביותר בעולם, העושר הממוצע של המדגם ישתנה פלאים. המקרה הקיצוני הוא זה שמכתיב את התופעה הכוללת. אי אפשר להכליל ממדגם לכלל. רוב שיטות המחקר נכשלות בנסיון להבין את התופעה. טאלב טוען שחלק מכריע מהדברים שמשיפעים על חיינו המודרנים הם בדיוק כאלה – מקרי הקיצון הם המכתיבים את התנהלות העניינים. אין שום משמעות ללמידה מהנסיון כי פשוט אין לנו נסיון עם מקרי קיצון, בטח לא עם המקרה הקיצוני הבא.

באותו הקשר, הוא מדגיש את ההבדל בין חשיבה “לפני המקרה” לבין חשיבה “בדיעבד”. אנשים הם ייצור מופלא בכל הקשור לספק הסברים בדיעבד, לטפל בבעיות בדיעבד וכו’. כך גם בנוגע לברבורים שחורים. אחרי פיגועי ה11/9 כולם ידעו לספר איך בעצם הכתובת היתה על הקיר, למצוא כשלים בקבלת ההחלטות, להסביר כמה שבעצם יכולנו לצפות את המצב. לאחר מעשה היה קל נורא ליצור נהלים שימנעו את הפיגוע הדומה הבא. אבל כולם שוכחים שהפיגוע הגדול הבא לא יהיה דומה. הוא יהיה ברבור שחור. משהו שאולי אפשר היה למנוע יחסית בקלות, משהו שהכתובת שלו תהיה על הקיר אילו רק ידענו על איזה קיר להסתכל ואיך לפרש את מה שכתוב שם. אבל בעצם, אולי אנחנו כן יודעים לטפל בברבור שחור. הרי אין לנו שום נתונים לגבי הפיגועים שלא קורים (ובאופן כללי, על ארועים שלא קורים). בעניין הזה, ברבור שחור דומה למושג “נקודת מפנה” עליו כבר דיברתי בפוסט קודם, ועל חוסר היכולת שלנו לדעת “מה היה קורה אילו”.

דוגמא נאה שהוא מביא להמחשת תופעת הברבור השחור היא תרנגול ההודו הלמדן, שבודק מדי יום את כמות האוכל שניתן לו (או כל פרמטר אחר שקשור לאיכות חייו). במשך 1000 ימים הוא מקבל מושג די ברור על תבניות ההאכלה שלו, תנאי המחיה וכו’. ואז ביום ה1001 הוא בעצמו הופך לאוכל – שינוי די קיצוני בחיים שלו שמנקודת מבטו לא היה שום ארוע באלף הימים לפניו שיכל להצביע על אפשריותו, ולאורך כל הספר טאלב מנסה ללמד אותנו איך להימנע מלהפוך להיות תרנגול ההודו הזה. אבל הדוגמא הזו גם חושפת תכונה חשובה של הברבור השחור, בעיני, תחת הטיעונים של טאלב לאורך הספר: מהו ברבור שחור תלוי בעיני המתבונן. עברו תרנגול ההודו, היום ה-1001 הוא ברבור שחור, עבור החוואי שגידל את תרנגול ההודו מדובר במעשה שגרתי וצפוי. אז האם ברבור שחור הוא עניין של נקודת השקפה או משהו אובייקטיבי? כאן נפרדות דרכי ודרכו של טאלב.

עבור טאלב, ברבור שחור הוא עניין אובייקטיבי, שאפשר וראוי להתמודד איתו באמצעות חקירה נכונה של דברים שהוא מכנה “ספקנות אמפירית” – מצד אחד, לא לוותר על היאחזות בנתונים, ומצד שני להבין שיש המון נתונים שאין לנו שעשויים היו לשנות לחלוטין את המסקנות שלנו מהנתונים שכן יש לנו. לכן צריך להיזהר מתאוריות מדעיות (כך לפי טאלב) שהן תמיד נותנות הסבר טוב על מה שידוע, ולכן מכשילות אותנו בהסתכלות סביב על הדברים שאינם ידועים. הן נותנות לנו אשליה של ידע. בטחון מופרז. ובכך מחישות את בואו של הברבור השחור הבא (לחיוב ולשלילה – לא כל הברבורים השחורים רעים. גם האינטרנט, למשל, והמצאת הדפוס הם ברבורים שחורים לפי טאלב.)

אני לא מסכים עם המסקנות האלה, ונדהם מחדש, איך אפשר להסכים על הרבה מאד עובדות ותובנות העולות מהן, ועדיין להסיק מסקנות שונות לחלוטין. בניגוד לטאלב אני חושב שהדרך היחידה להתמודד עם ברבורים שחורים היא באמצעות בניית תאוריות. או במילים אחרות, הייתי מכנה את הגישה שלי “ספקנות תאורטית”. מצד אחד לא לוותר על מה שאנחנו יודעים אמפירית על העולם, ומצד שני לחשוב כל הזמן על נקודות מבט נוספות שמצד אחד מתיישבות עם הנתונים, ומצד שני יכוונו את המחשבה לראות את העולם מנקודת מבטו של החוואי, גם אם אנחנו רק תרנגולי הודו. במלים אחרות, נקודת המבט של החוואי ונקודת המבט של התרנגול הן רק שתי תאוריות אפשריות (ביחס לנתונים הקיימים) להסביר את העולם. לכל אחת מהן תחזיות שונות, ורק אם נתאמן ונפתח תאוריות שכאלה נוכל אולי “לקלוע” לתאוריה שתמנע את הפתעתנו מהברבור השחור הבא.

חוזרים לספר, שכאמור, מציג את הרעיונות באמצעות שזירת אנקדוטות, סיפורים, עובדות, פרשנויות, ודמויות מן העבר, מן העתיד ויצירי דמיון פרוע. לפעמים זה מתיש. כמעט נשברתי בפרקים בהם הוא דן בכשלים לוגיים שאנשים עושים. די נמאס כבר לשמוע על היוריסטיקות לא רציונליות. אבל אז, צצו לי פתאום ברבורים שחורים משלי. אם הספר הזה היה לוקח אותי בצורה מסודרת ו”אקדמית” לעולם הרעיונות של טאלב זה היה טיול נחמד, אבל בדיוק טיול כזה שבו הכל צפוי וידוע וסדור. דבר מוביל לדבר. בדיוק ההיפך מתמונת העולם שאותה טאלב מנסה לצייר. אז הוא לוקח אותנו למסע ברכבת הרים מלאת קפיצות לוגיות וסתירות (למשל, מצד אחד הוא מביע תמיכה נלהבת בחשיבה “מבוססת עובדות”, כמו הרפואה המודרנית, אבל מצד שני מודה שהרפואה גרמה לאורך ההיסטוריה נזקים כיוון שהתבססה על העובדות הלא נכונות) והגדרות עמומות שמאתגרות אותך לחשוב למה באמת התכוון המשורר.

באופן כללי, טאלב מזמין אותנו לספארי בפארק הברבורים השחורים. לא את כולם תראו. כל אחד יראה משהו אחר. דברים שתפסו את עיני לא תבחינו בהם, אבל מן הסתם תבחינו בדברים אחרים שאני חלפתי על פניהם בלי לשים לב. כי ככה זה. סופר שמטיף לך שעודף מידע הוא דבר רע, ולכן לא כדאי לך לראות חדשות ולקרוא עיתון, אבל עושה את זה תוך שהוא מציף אותך בעשרות פריטי מידע, חלקיקי סיפורים ופרשנויות, ואז מודה שבסה”כ מדובר באשליית הנרטיב – בסה”כ מציע נקודת מבט שונה מאתגרת ומעניינת להסתכל על העולם. מה תלמדו מזה? איזה נוף תראו בדרך? האם תסכימו? לא תסכימו? אני יכול להעיד שרגשותי מעורבים בעניין, אבל, כאמור, פגשתי כמה ברבורים שחורים. מאחד מהם אולי אכתוב מאמר. אז היה שווה. לכו לקרוא. תחזרו לספר.