יש לי עכשיו 3 כאלה… ענקיות. לצורכי לימודים. מאות עמודים של מחקרים ותאוריות שלא ברור בשביל מה אני צריך את כל זה (אבל אני נהנה מכל רגע), ועוד כמה חודשים אני אקבל עוד 3-4 כאלה…. הנאה צרופה. אז במסגרת מאמציי להתחמק מקריאה מתישה של ספר משנת 1939, קלאסיקה פסיכולוגית במיטבה, ולאור העובדה ששולמית אלוני בחרה לפרסם בYNET רשימת קריאה משלה, ולמרות שמדובר ברעיון נדוש וטחון דק… אז הנה רשימה “מוערת” של ספרים שהיוו ועדיין מהווים עבורי אבני דרך תרבותיות, רגשיות ואינטלקטואליות…

לפני שמתחילים שלוש הערות:
– הרשימה המשמעותית יותר נמצאת בתחום אחר והיא רשימת ההאזנה שלי. אין לי ספק שהמוסיקה השפיעה על אישיותי הרבה יותר מכל ספר שקראתי.
– אני לא קורא המון ספרים. כלומר אני קורא די הרבה, אבל יש לי נטיה לקרוא את אותו ספר המון פעמים. זו חוויה נפלאה – כל פעם מגלים משהו חדש. או בספר עצמו, או בך עצמך…כי לפעמים, אחרי שקצת משתנים או משנים הקשר, אותו טקסט מקבל משמעות אחרת.
– יש ברשימה הרבה ספרות “אקדמית”. כזה אני. אני קורא מחקר מעניין ומתמוגג מהנאה, מתחושת התעלות רוחנית. אני מוצא ב”אקדמיה” הרבה רגש ויופי ויצירתיות.

ולרשימה עצמה:
1) ההוביט (בתרגום המוצלח. לא זה של הטייסים).
כשהייתי בן 12-13 הלכנו לחנות ספרים משומשים בירושלים. אני ואמא שלי. והיא קנתה לי שני ספרים. שניהם ברשימה הזו. אחד מהם זה ההוביט. לא שר הטבעות. דווקא בגלל היקפו הצנוע יחסית והסיפור הפשוט, פשוט נבלעתי לתוך העולם המיתולוגי הזה בקריאות חוזרות ונשנות, קדימה אחורה ובדילוגים. עד היום עוד לא מצאתי את הדרך חזרה.

2) אלכסנדר גראהם בל ויצחק שדה. נו טוב, זה לא שם של ספר אבל זו תקופה של קריאה. גרתי אז בפתח תקווה גיל 8-9 וקראתי במהירות ובלי סוף. את כל ספרי חסמבה כיליתי בכמה ימים (אבל הם לא ברשימה…). זכורים לי שני ספרים שלקחתי מהספריה השכונתית (כן, אז עוד היה דבר כזה). אחד על ממציא הטלפון. והשני על מייסד הפלמ”ח. אין לי מושג מה מצאתי בספרי ביוגרפיות בגיל כזה… אבל זה מה שעשיתי. קראתי אותם בלילה, אחרי שכולם הלכו לישון. הייתי מדליק את האור בחדר וקורא עד הבוקר (ומבריז מבית הספר למחרת). ביוגרפיה נוספת שקראתי בגיל מאוחר הרבה יותר והשפיעה עלי מאד היתה של המלחין יוהאנס ברהמס.

3) על מתמטיקה ומתמטיקאים. אם מישהו יודע איפה אפשר להשיג את הספר הזה, שבינתיים הלך לי לאיבוד, אני ממש אשמח. זהו האח למדף של ההוביט מאותו מסע קניות. אמנם זה לא היה חדש שאני אוהב מתמטיקה, אבל הספר גילה לי דברים חדשים על המתמטיקה. מאז ועד היום לא ניתן להפריד בינינו. זה ספר שאני ממליץ לכל ילד חובב מתמטיקה. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש מתמטיקה מעבר לנוסחאות ופתרון משוואות ובעיות תנועה שמלמדים בבית הספר.ושהמתמטיקה הזו יפה. לא טכנית. יצירתית, ושאפשר להתרגש באמת מהבנה.

4) זן ואמנות אחזקת האופנוע. שנות התיכון שלי עברו בלי הרבה קריאה. אני יכול להאשים את המורים לספרות שהשניאו עלי את הקריאה…אבל זו כנראה תהיה האשמת שווא… לקראת סוף י”א קראתי בפעם הראשונה את הספר. נתקעתי באמצע כי לא הבנתי כלום. וחזרתי וקראתי אותו שוב ושוב. דעתי עליו השתנתה מאד לאורך הזמן: תקופה מסויימת זה היה כמו ספר תנך בשבילי. הטיול על האופנוע והמקבילה שלו – הטיול המחשבתי (ותראו איזה בלוג אתם קוראים, ומה “הרשימה המכוננת” שלו). הרעיונות הפילוסופיים. הדיון ב”איכות”, ב”חשיבה” והביקורת על המדע והתרבות…יחסי אב ובן שמגיעים לקתרזיס… הכל יש בספר… ואז הגיעה התפכחות מסויימת. הספר נראה לי פתאום “אמריקאי” מדי, צפוי מדי אפילו שטחי. אין בו שום “זן”. קראתי ספר אחר “זן באומנות הקשת” שנהניתי ממנו מאד ושכמעט מחק את אמנות האופנוע לחלוטין מהתודעה שלי… אבל בסוף נמצא לו המקום הראוי לו. יש שם כמה רעיונות מדהימים שאני חוזר ונזכר בהם ומזכיר לעצמי אותם שוב ושוב.

5) ספר הדקדוק הפנימי. של דוד גרוסמן. תענוג חושני של שימוש בשפה. אני לא זוכר מהספר הזה כלום. זוכר במעומעם שמדובר בירושלים. ושיש ילד בסיפור. לא זוכר את העלילה. לא זוכר את הדמויות. רק זוכר את התחושות, איך שהמלים מדגדגות את הגוף נוגעות ומפתות וזורמות. אני ממש לא זוכר אם זו הסיבה שהספר נקרא כמו שהוא נקרא, אבל עבורי הספר יוצר שפה חדשה שאיננה עברית. שפה שכמו מוסיקה מדברת באופן ישיר דרך מלים שאין להן משמעות פרט להגיון הפנימי שלהן, למשחק בינן לבין עצמן. ככה אני זוכר את הספר. כדי לא לבזבז עוד רובריקה אני אזכיר גם את יש ילדים זיגזג של אותו גרוסמן רק בגרסא מאוחרת יותר. שוב עולם מדומיין בעל הגיון פנימי מילולי. שאר הספרים של גרוסמן שקראתי איכזבו אותי מאד אחרי שני אלה.

6 ) תעתועים של ריצ’רד באך. ספר מצויין להתבגר איתו. ניו אייג’ ורוחניות בגרוש (אבל בהחלט מהחלוצים בתחומו). אבל אם לוקחים אותו בפרופורציה הנכונה יש בו הרבה תחושה של “אמת פנימית”. וציטוטים לכל מטרה למכביר. היחיד מכל הספרים של הסופר שבאמת שווה משהו בעיני. מאז שקראתי אותו אני נתקל בהרבה פחות ברחשים וזבובים כשאני הולך ברחוב.

7) Goedel, Escher, Bach: an Eternal Golden Braid. גם זה היה סוג של ספר תנ”ך. אולי אפשר לומר עדיין, למרות שעבר זמן מאז קראתי אותו לאחרונה. ספר מדע פופולרי מעמיק ומקיף. נוגע בטבעה של המתמטיקה קצת, קצת אמנות, הרבה קוגניציה ופילוסופיה. הרבה תחכום. ספר חובה (בעיני) לכל אדם שמתעניין במדע ופילוסופיה.

8 ) משחק פניני הזכוכית. הרמן הסה. לא תורגם לעברית (מישהו מרים את הכפפה?). ספר יפה ורגיש על סדר חברתי חדש בעולם עתידני. לפי הסדר החדש העולם האינטלקטואלי הופך להיות מרכזי. ובתוך העולם האינטלקטואלי הזה למוסיקה ולמתמטיקה יש קדימות. ממש מתאים לי.

9) איך לאהוב ילדים מאת יאנוש קורצ’ק. היו לי חרדות, כשהתחלתי להדריך בפנימיה, שאין לי מושג איך לעבוד עם ילדים (נו טוב… נערים מתבגרים). יותר משהספר עזר לי בעבודתי (הוא לא), הוא פתח לי צוהר לעולם ולצורת מחשבה שלא הכרתי ולסיפורים על חוויות מרגשות ויוצאות דופן ועל נפש אחת שמנסה להבין את כל זה. זו היתה קריאה מאלפת.

10) שנת מותו של ריקרדו ריש. הספר הראשון שקראתי מפרי עטו של סאראמאגו. מאז היו הרבה. כולם מצויינים (“כל השמות” הוא בעיני הטוב ביותר). בטח יש אנשים שיודעים להסביר יותר טוב ממני מה ואיך עושה את סאראמאגו למה שהוא. גם פה המוטיב החוזר של שימוש מושכל בשפה ויצירת עולם מדומיין, בין המספר לסיפור והקורא. עולם שמשחק עם כל המישורים האלה…. לספרים שלו יש תכונה שכמעט מכל עמוד אפשר לזקק אמירה פילוסופית רבת משמעות או תובנה מעניינת על החיים.

11) The shaping forces in music. אמנם ספר תאוריה מוסיקלי, אבל שונה. אין בו חוקים של הרמוניה או מלודיה. יש בו הכללות והפשטות של המושגים הבסיסיים במוסיקה האמנותית המערבית (מה שקרוי “מוסיקה קלאסית”) וניסיון להבין אותם באופן האוניברסלי ביותר. הספר שלמדתי ממנו הכי הרבה על מוסיקה ועל הלחנה. בהקדמה שלו מסופר איך הסופר למד תאוריה: הוא העתיק יצירות של מוצרט… הרבה מאד מהן… אחרי כמה זמן הוא פתאום גילה שהוא יכול להשלים חלקים שלמים של היצירה בלי להסתכל במקור – הוא הבין לעומק את התהליך הקומפוזיטורי. מאז אני מפנטז שיהיו לי כוחות לעשות פרוייקט העתקה כזה. או להשיג הבנה אינטימית כזו של תהליך. לא משנה באיזה תחום.

12) מומו. הספר הראשון שאשתי (אז, לעתיד) נתנה לי לקרוא אחרי שהכרנו. אחר כך היא נתנה לי את צ’רלי והשוקולדה. אם אתם זוכרים, בגיל 8 קראתי ביוגרפיות של ממציאים ומצביאים ומגלי ארצות. היה לי הרבה מה להשלים בכל נושא ספרי ילדים. ועל זה נאמר “זו ילדותי השניה”.

13) cognition in the wild. תקראו את הרשימה שלי על ניווט שמבוססת ברובה על שני פרקים מהספר המעולה הזה. הספר הזה שינה את חיי האקדמיים בפרט ואת חיי בכלל. הוא עזר להשלים אצלי שני מהפכים קונספטואליים גדולים (שהתחילו עוד לפני כן): העברת הדגש מהיחיד אל הקבוצה כשמנסים להבין תהליכי חשיבה. והפכתי מאיש של מחקר “מדעי”/”כמותי” לאיש של מחקר איכותני. היו עוד הרבה דברים שתרמו לתהליך הזה, אבל הספר הדגים בצורה המופלאה ביותר איך אפשר לעשות מחקר מדעי מעולה בלי לעשות אפילו רגרסיה לינארית אחת (טוב…. האמת, אותי לא מפחידות רגרסיות – מה שנדהמתי לגלות זה כמה אפשר לעשות בשיטות אחרות, בלי לוותר על תוקף ותקפות). אבל מעל לכל זה הספר הראה לי שאפשר לכתוב מחקר אקדמי, לא פופלרי בעליל, שיקרא כמו ספר קריאה מבחינת השפה, הטון, התחושות המועברות והזרימה של הדברים. זה המדע הכי חי שקראתי בחיים שלי.



תגובות

  1. דנה כותב:

    מקסים!
    עכשיו אני מחכה לרשימת ההאזנה…

  2. דאפ כותב:

    רשימה מקורית…
    היכולת לכתוב את תוכנם של אלה מבין הספרים שנשמעים לי בעלי תוכן ומורכבות המיועדים רק למביני דבר – בפשטות, בגובה העיניים ובמספר מועט של מילים , ממש עושה חשק לרוץ ולקרוא אותם!
    לא זו בלבד אלא שכתיבתך עליהם עשויה לשמש כשלד להיאחז בו למי שרוצה לקרוא אותם אך חושש ללכת לאיבוד.

    תודה רבה!!!

  3. mime כותב:

    מה עם הכיתה המעופפת, או הנערים מרחוב פאל (“מחניים” בעבר)? ספרי ילדים זה בכלל דברים למבוגרים, ילדים צריכים לקרוא ביוגרפיות של ממציאים ולהשאיר את ההנאה האמיתית מספרי ילדים לגיל עשרים פלוס (אני קראתי את מיץ פטל והאריה שאהב תות לראשונה בסביבות גיל 30, וזה תענוג אמיתי לקרוא אותם בגיל הזה).

    וסליחה שמכל הרשימה המכובדת הזו התייחסתי דווקא למומו…

  4. דנה כותב:

    כן, יש לי עוד הרבה עבודה… הספר הבא הולך להיות “מעשה בחמישה בלונים”. מבטיחה.

  5. amit כותב:

    מימה, אתה מנסה לגרום לי להרגיש רע? אוף.. יש לי עוד כל כך הרבה ספרים לקרוא 🙂
    אבל בגדול אני מסכים, כמו שכתבתי, בקריאה שניה ושלישית ורביעית וגם בחמישים ושבע מגלים דברים חדשים ובהחלט יש טעם לקרוא ספרי ילדים שוב בגיל 20 פלוס (ואני מקווה שגם ב 40 פלוס)….
    ואין שום בעיה שהתייחסת רק לחלק הזה ברשימה. הוא שם כי הוא חשוב לי… ובאמת בקריאה שניה, לא פירטתי עליו מספיק – אז נוצר הרושם כאילו זה סעיף משני – אז תודה שהעלית את העניין.

  6. mime כותב:

    אני לא דואג לך, לפחות בכל המדובר בספרי פעוטות (והצוציקית תכיר את דוקטור סוס מן הסתם באנגלית) הידע שלך הולך לקפוץ פלאים.

  7. גל סלע כותב:

    שלום!

    קצת יותר משבוע אחרי שמצאתי אותך, נראה שהגיע הזמן להגיד שאני פה.
    עדיין קצת מתרגשת מהגילוי שאתה כאן (וטוב שיש רשימות, ואנשים שעושים טרקבק לדיונים מעניינים על מתמטיקה ומדע).
    מקווה שאתה מזהה את השם, מחזור ג’ של הפנימיה שהדרכת בה.
    והרבה שעות של שיחות, כבר לא זוכרת בדיוק על מה, כן זוכרת סיפורים על מוזיאון המדע.

    ולרשימה הזאת –
    התחלתי לקרוא בידיעה ברורה שזן ואמנות אחזקת האופנוע יופיע (והוא הופיע. קראת גם את “לילה”? הפעם שיט ביאכטה. ספר מהפך בנושא אמת, החיפוש אחריה והתפתחות החברה.)
    ואז בא ההוביט, והזכיר לי מפגשים ארוכים בספריה של הפנימיה.
    אני החזקתי אותו והסתכלתי עליו. והוא הסתכל עלי. והסתכלתי עליו. והוא הסתכל עלי.
    וידעתי שהמון אוהבים את הספר הזה, והוא יצירת מופת וממש כדאי לי לקרוא אותו.
    ולא היה שם שום דבר שגרם לי לפתוח אותו ולהתחיל לקרוא את הדף הראשון.
    עד היום זה לא קרה.

    (את שר הטבעות התחלתי לקרוא רק אחרי הסרט הראשון. בכלום זמן סיימתי את כל הסדרה.
    אחרי האחרון קראתי שוב את כל הטרילוגיה.
    הספרים הרבה יותר טובים!).

    ולגבי ספרי ילדים – אמנם אני רק דודה, אבל כבר ממש מנוסה.
    ולכל מי שלא הספיק, הם עוד יחזרו בתור הספר שמקריאים לילד/ה לפני השינה, או סתם באמצע היום.
    כולם – מעשה בחמישה בלונים, והבית של יעל, ומיץ פטל, ושמוליקיפוד ו… (שאני אמשיך? יש המון. גם לעוד גילאים).

    אגב, אחד היתרונות של לקרוא ספרי ילדים בגיל מבוגר הוא שהם קצרים, אז אפשר לגמור הרבה ספרים, גם כשאין כ”כ הרבה זמן לקרוא.

  8. amit כותב:

    שלום גל, בוודאי שאני זוכר, ותמיד טוב לשמוע מאנשים מהפנימיה… כמו שכתבתי במקום אחר פה באתר, העבודה שם היתה מרתקת.. בין השאר בגלל האנשים.
    אני מקווה שאת נהנית מהבלוג הקטן והלא תמיד מעודכן שלי…
    לא קראתי את “לילה”, אולי ביום מן הימים… למרות שכמו שאמרתי, הפכתי קצת יותר חשדן ביחס לפירסיג ולכתביו.
    מקווה שתמשיכי לעקוב ולהגיב

  9. גלעד כותב:

    עמית,

    קראתי 80% מהספריםם ברשימה, אמנם לא תמיד באותה תקופה בחיים. אצלי גם “שטוחלנדיה” תופס מקום של כבוד בעיצוב האישיות, ויש לי רשימה מכוננת משלי, אבל כאן זה הבלוג שלך.

    חוץ מזה, תענוג לקרוא אותך.

  10. amit כותב:

    גלעד,
    ראשית תודה על המחמאה. אני שמח לשמוע שאתה נהנה מהאתר.
    אבל אתה מוזמן לשתף גם ברשימת הקריאה שלך…אני אולי “רשמית” בעל הטורים והרשימות, אבל הדיון פתוח ואתה מוזמן להוסיף דעות והערות (אם אתה רוצה כמובן). אני אשמח לקרוא ולהחכים. אני אגב את שטוחלנדיה לא קראתי. אולי שווה לי להציץ בזה – שמעתי על הספר הזה רבות.

  11. דברים שרואים משם » Blog Archive » רשימת האזנה – חלק ראשון כותב:

    […] כבר ב”רשימת הקריאה” שלי, שתגיע רשימה אחרת, משמעותית יותר עבורי, רשימת […]

  12. מידד כותב:

    עמית שלום,

    תודה על הרשימה המעניינית.
    אני כבר מחפש זמן רב ביוגרפיה טובה על ברהמס, אשמח לדעת איזו ביוגרפיה שלו אתה קראת,

    תודה

הוספת תגובה