לפני המון זמן כתבתי את הפוסט הזה. העליתי אז השערה שתפיסת הזמן הסובייקטיבית שלנו משתנה בהתאם למוסיקה שאנחנו שומעים. הצעתי כמה ניסויים אפשריים והסברתי איך הגישה הזו עשויה להשפיע על הבנתנו מוסיקה. מאחורי הקלעים, החוקרת שאצלה עשיתי תואר שני בקוגניציה מוסיקלית הפנתה אותי לכמה מחקרים בתחום, ואכן יש כמה כאלה, אבל מועטים, וכאלה שלא ממצים, לדעתי הלא מקצועית, את האפשרויות הטמונות בכיוון הזה. לכן הופתעתי ושמחתי כשעיני נפלה על המחקר הזה שנותן אישוש לחלק מההשערות שהעליתי אז. המשתתפים בסדרה של ניסויים היו צריכים למלא משימה שדורשת הערכת זמן תוך כדי האזנה למוסיקה. התוצאות היו חד משמעיות – אלה שהאזינו למוסיקה נתנו באופן מובהק ומשמעותי הערכות זמן ארוכות יותר אבסולוטית בהשוואה לקבוצת ביקורת שהאזינה לגלי קול חסרי משמעות. הערכות זמן ארוכות משמען שמה שחשבנו שלוקח שניה לקח בפועל שתי שניות (וכו’, הזמנים כאן הם להדגמה בלבד), כלומר הזמן האבסולוטי עבר יותר מהר משהרגשנו (הזמן הסובייקטיבי).
מה שהחוקרים עוד ניסו, הוא למצוא הבדל בתפיסת הזמן בין סולם מז’ורי למינורי (שמייצגים בד”כ רגש שמח יותר או עצוב יותר בהתאמה). כאן הם לא מצאו הבדל משמעותי וזה ממצא מעניין. הוא מרמז שתפיסת הזמן שלנו תלויה בתהליכים קוגניטיביים בסיסיים יותר מאשר הבניות תרבותיות (דוגמת הסולם המז’ורי) – אישוש נוסף לכך שאין שום דבר “טבעי” במערכת הטונאלית של המוסיקה המערבית. מה כן ישפיע? מקצב, אני מניח. גם עומס צלילי ועצמה. אולי גוון צליל? אולי רמת מורכבות (כמה התרחשויות בו זמניות יש, ומה היחסים ביניהן)? אולי מבנה המוסיקה (חזרות, וריאציות וכו’). כר נרחב ופתוח למחקר אשר יכול לספר לנו הרבה על מוסיקה, על תהליכים קוגניטיביים, ועל תפקיד התרבות בהבניית אותם תהליכים.

אגב, כיוון שהחוקרים לא מצאו הבדל בתפיסת הזמן בין מנגינה שמחה לעצובה, ייתכן שהכותרת “הזמן עובר מהר כשנהנים” איננה מדוייקת. הזמן עובר מהר כשעושים דברים בעלי משמעות, בין אם הם מהנים ובין אם לאו, תהיה כנראה אמירה מדוייקת יותר.



תגובות

  1. קלאודיה מוגיליאנסקי כותב:

    אהבתי לקרוא את מה שכתבת, אין לי ידע במוסיקה ואינני ידעת כלום על הקשר שבין מוסיקה לבין תפיסת הזמן.
    אך, מאוד התחברתי למשפט “הזמן עובר מהר כשעושים דברים בעלי משמעות”. מעניין למה זה קורה.

    כשאנחנו ב”המתנה” אנחנו תופסים את הזמן כארוך ומייגע וכשטוב לנו הוא נתפס אצלנו כקצר ואין לנו מספיק ממנו, למרות שאם נסתכל בשעון – אין שינוי. מכאן הדעה שתפיסת הזמן היא רגש, דומה לתפיסת האושר.
    תלוי במה שאנחנו נעשה ובאופן העשייה, נוכל לתפוס איך הזמן עובר עבורנו. וכמו שכתבת: הזמן יעבור מהר יותר כשנעשה דברים בעלי משמעות, תפיסת המציאות תהפוך ל”איכות חיים” וכתוצאה מכך לאושר אמיתי.

    קלאודיה מוגיליאנסקי
    ~ עשייה לשם שינוי ~

  2. חסוי כותב:

    ״אגב, כיוון שהחוקרים לא מצאו הבדל בתפיסת הזמן בין מנגינה שמחה לעצובה, ייתכן שהכותרת “הזמן עובר מהר כשנהנים” איננה מדוייקת.״

    מי אמר שהנבדקים לא נהנים ממוזיקה עצובה?

הוספת תגובה