עוד כמה שעות אני מנחה דיון בסמינר על יזמות. נושא הדיון, מדוע נעשים יזמים. קראתי לא מעט לקראת הדיון. עוד יש לי להכין מצגת קטנה, ולשפץ קצת את סיכום המאמרים והשאלות לדיון. אבל כמות המחשבות שיש לי על הנושא גדלה ומתבלגנת, ואולי לכתוב כאן יעשה קצת סדר.

דיסקליימר: הידע שלי בנושא יזמות מצומצם במיוחד. באופן מעשי עבדתי בלא מעט חברות סטרט-אפ, ואני מכיר כמה יזמים היטב ומקרוב, וגם קצת איך הדברים באמת עובדים מאחורי הכותרות בעיתון וסיפורי ההצלחה או הכשלון שמגיעים לקהל הרחב. אבל אני הרי לומד לדוקטורט, מה שאומר שהנסיון המעשי שלי ערכו מועט ומוגבל. את המחקר בתחום אני כמעט ולא מכיר, ולמעט המאמרים שקראתי לצורך הכנת השיעור וקצת מעבר להם ידיעותיי בתחום שואפות לאפס. כל זה בא לומר – ייתכן והמחשבות המובעות בהמשך הן שטויות, ייתכן ומישהו אחר כבר כתב וחקר אותן לעייפה, וסתם לא קראתי את זה. אבל אלה המחשבות שלי. חשבתי אותן בכוחות עצמי. אותי הן מעניינות. תקראו ותסבלו (אבל אל תשתקו – תגיבו, תאתגרו אותי, ובעיקר ספרו לי איפה אני טועה, אולי בסוף אני אלמד).

אז למה להיות יזם? למה להקים לעזאזל חברות סטרט-אפ? או בכלל למה להקים עסק, גם אם הוא לא בעל חדשנות טכנולוגית מדהימה שתשנה סדרי עולם?

לדעתי יש שלוש רמות לדיון בשאלות האלה.
הרמה הראשונה – האם מדובר בבחירה בכלל. האם מדובר בקבלת החלטה. האם פלוני X קם בבוקר מפעיל מערכת שיקולים כזו או אחרת ומגיע להחלטה שאומרת, וואלה, שווה לי להקים עסק. האינטואיציה שלי אומרת שזו לא החלטה. אבל הספרות המחקרית כמעט תמיד (כלומר תמיד בספרות שאני מכיר, אבל אני מוסיף כמעט, בשביל לתת כבוד למחקרים שאני לא מכיר) מציגה את השאלה כשאלת החלטה. קם אדם בבוקר ומחליט שהוא סטרטאפיסט. לפחות עד מחרתיים לפנות ערב. בעיני זה נראה מגוחך, אבל הספרות רצינית וענפה, וסביר שאני טועה. מכאן עוברים לרמה השנייה של הדיון שדנה בפרמטרים על פיהם מתקבלת ההחלטה…. אבל רגע רגע… אני רוצה להישאר רגע ברמה הראשונה.

אם לא החלטה, אז מה כן?
ג’ון דיואי (John Dewey) הוא בכלל פילוסוף (די מפורסם וחשוב), ועוד עסק בעיקר בפילוסופיה של חינוך. באחד מספריו הוא חילק את הגורמים המשפיעים על התנהגות האדם לשלוש קטגוריות: אימפולס, הרגל, ואינטיליגנציה. גשבוא אומר אינטליגנציה הוא מתכוון למה שאנחנו היום קוראים קוגניציה פחות או יותר. אימפולס בשבילו זה הצד הרגשי, וכוחו של הרגל הוא כוחו של הרגל. מה שחשוב כאן שעוד לפני די הרבה זמן מישהו שבר את הדיכוטומיה של שכל מול רגש על ידי הוספת גורם שלישי למשוואה – אבל מעט מדי אנשים שמו לב.
בכל מקרה, אם לא השכל עושה אנשים ליזמים, אולי זה הרגש? נשמע לי הגיוני. לפחות בתור התחלה. הרי אנשים יזמים פשוט קמים ועושים דברים. כי זה נראה להם. למשל, קראתי שאין הבדל מהותי באחוזי ההצלחה של יזמים בין כאלה שתכננו את העסק שלהם ובנו תוכנית עסקית מפורטת ולבין כאלה שלא עשו כן. ובכלל רק חלק קטן מאד מהיזמים המצליחים בארה”ב באמת תכננו את העסקים שלהם מלכתחילה. רובם פשוט קמו ועשו. דיואי היה אומר על זה – כוחה של אימפולסיביות. האמנם?

אז אולי אימפולסיביות יכולה להסביר למה ילד בן 16 העונה לשם ריצ’רד ברנסון עוזב את בית הספר ומקים עיתון שנקרא Student ואחר כך הולך ומתחיל למכור תקליטים שקנה בזיל הזול (ומכר קצת יותר ביוקר, אבל עדיין בזול). אבל כשהיוזמה הקטנה הזו הופכת לחברת וירג’ין, וכשאותו ברנסון חולש על עסקים בתחום המוסיקה, התעופה, ועוד מיליון דברים אחרים חשובים יותר או פחות – אז כבר קשה להגיד שמדובר באימפולסיביות. הרבה יותר סביר שבשלב כזה או אחר מדובר בכוחו של הרגל. נסיוני מראה לי שיזמים נוטים להיות די סדרתיים. ואולי חוץ מאותו נסיון ראשון בודד, בין אם מוצלח ובין אם כושל, נראה לי הגיוני שאנשים לא הופכים להיות יזמים, אלא יש להם את ההרגל המגונה הזה ליזום, לעשות, לבנות, ליצור יש מאין. גם כשאפשר לקנות אותו בשני שקל מעבר לפינה. הרי חלק גדול מיוזמות חדשות הוא לא בהכרח חדשנות יוצאת דופן אלא פשוט ניצול של משהו קיים בהקשר חדש. אבל בשורה התחתונה, אני חושב שיזמות זה הרגל. לא החלטה. נעבור לשלב הבא.

נניח שאכן מדובר בהחלטה. הרמה הבאה של הדיון היא על בסיס מה מתקבלת ההחלטה. לא מבחינת נתונים (לזה תיכף נגיע), אלא מבחינת המדד או הערכים על פיהם נמדדת הכדאיות. ושוב – אני והמחקר חלוקים (אבל הפעם חלק מהמחקר לצידי, אז יכול להיות שאני לא טועה לגמרי). כולם, תודו, אפילו אתם חשבתם על זה לרגע, שיזמים בוחרים את דרכם כי הם חושבים שככה אפשר להרוויח הרבה כסף. לצאת לגמלאות בגיל צעיר עם חשבון בנק מרופד ונוח. הם מוכנים לקחת הרבה סיכונים בשביל זה, לחיות באי וודאות מתמדת, ומרגישים שבזכות זה הם יכולים להרוויח יותר מאשר לו היו עובדים משמונה עד חמש במשרד ממשלתי זניח. כן, מימד הכסף נשמע מאד הגיוני לחלקנו. אבל האם זה באמת ככה? לא אצל היזמים שאני מכיר. אני מכיר רוח אחרת, אנשים שהיה להם חזון טכנולוגי. שחשבו שאפשר לשנות את פני התחום בו הם עוסקים. אם אפשר לעשות כמה גרושים מהצד, אז מה טוב, אבל כסף? מה זה חשוב, אני הרי הולך לשנות את העולם.

אז רוב המחקר באמת מניח שמדובר בכסף, ושהיזמים שם בשביל הרווחים. אבל מחקר אחד (Amit, MacCrimmon, Ziestma & Oesch 2000) תומך בתחושת הבטן שלי.הם אמנם בדקו יזמים רק במערב קנדה, אבל הגיעו למסקנה שתאוות בצע היא לא המניע העיקרי של יזמים בהחלטתם להיות יזמים. יותר מכך – השאיפה לרווחים בהחלט מבדלת בין אנשים ששקלו פעילות יזמית ובחרו בה, לבין אנשים ששקלו פעילות כזו ודחו אותה – אלא שלא הפכו יזמים מחשיבים כסף ורווחים כגורמים חשובים בהחלטתם, ואילו יזמים חושבים פחות על כסף.

נניח שהחלטנו שכסף זו הסיבה העיקרית ויזמים הם כאלה כי הם החליטו (רמה ראשונה) שמבחינה כלכלית (רמה שניה) עדיף להם לפתוח סטרטאפ על פני לעבוד כפקידים בקופ”ח. למה לא כולם עושים את זה? מה מבדיל אותי, עבד הייטק ממוצע (לשעבר), חסיד גדול של משכורת גדולה, קבועה וחסרת סיכון (לשעבר) מהמנהל שלי (לשעבר) שפתח לפחות שלושה סטרטאפים (חלקם לשעבר וחלקם לא). ההבדלים יכולים להיות בשלושה מישורים: הבדלים באישיות: למשל אני יותר חושש מלקיחת סיכונים מאשר מישהו אחר. כמו שאתם יכולים לנחש רוב המחקר מראה שיזמים הם אנשים שנמנעים פחות מסיכונים ואי וודאויות. ההבדלים יכולים להיות בלברה הסובבת. למשל במזרח אסיה התרבות היא כזו שדי “מסוכן” מבחינה חברתית להיכשל. אם ניסית להקים עסק ונכשלת, כנראה שלא תמצא עבודה בשארית חייך בגלל סטיגמת הכשלון. בארצנו הקטנטונת זה פחות קיצוני. ההבדלים יכולים להיות בסביבה העסקית ובסוג הפעילות. בתחומים דינמיים ועתירי שינויים יותר קל ליזום ולהצליח מאשר בתחומים בהם הכל יציב וסטנדרטי ידוע וברור לכל, וקשה לבדל בין מוצר אחד לשני באותו תחום.

כמובן שצריך שילוב מיוחד בין כל הנ”ל. וכמובן שלכל כלל יש יוצא מהכלל. אבל מה שרציתי להגיד הוא עצם ההבניה של הדיון, לא המסקנות (מה לי ולמסקנות). כלומר התובנה (שלי לפחות) שהשאלה מדוע יש יזמים היא שאלה מורכבת. לא ברור שמדובר בהחלטה מודעת. וגם אם מדובר בהחלטה, לא בטוח שהכסף מדבר, וגם אם הכסף מדבר, מה שמשפיע על ההחלטה יכול להיות תכונת אישיות כזו או אחרת שתגרום לנו לקבל החלטות שונות לחלוטין. ואני מניח שיש אי שם הרבה יזמים מסוגים שונים, כלומר כאלה שהגיעו לשורה התחתונה שלהם (של “להקים עסק”) במסלולים שונים לאורך הדיאגרמה הרעיונית שהצגתי כאן.

ועכשיו לכו תעבירו את זה באנגלית בסמינר של אנשים שכולם יותר חכמים יותר מבינים ויותר בקיאים מכם בחומר. אני, בינתיים, הולך לישון.



תגובות

  1. אורן כותב:

    רוב היזמים שאני מכיר הם יזמים סידרתיים. רק שאין לי מושג מה זה אומר על המניעים שלהם.
    סתם שאלה אסוציאטיבית – למה אנשים נהיים פוליטיקאים (ומנסים להבחר שוב גם אחרי כשלונות מפוארים). האם זו בחירה או אימפולס, האם זו אידיאולוגיה או תאוות כח ושררה. (תשובה: אני מאמין שזה מין שילוב).

    הערה קטנה לגבי הנתון על אחוזי ההצלחה הזהים של יזמים שעשו תוכנית מפורטת ואלו שלא. ממה שאתה כותב משתמע שבגלל הנתונים האלו צריך להתייחס אליהם באוכלוסייה אחת. אני לא משוכנע.
    אני חושב שאלו אוכלוסיות מאוד שנות ואת לכל אחת צריך לתת הסבר אחר ושונה. האימפולסיביים – הם אולי פחות מחושבים אבל “יש להם את זה” ויש להם תחושת בטן וחלקם באמת טובים בזה. למרות זאת, אני מניח שאחוז גדול מהכישלונות נובע מחוסר ניסיון וחוסר תיכנון.
    באוכלוסיה השניה מדובר באנשים יותר טכניים, כאלו שפועלים לפי הספר ולא לפי תחושות בטן ואני מניח שהרעיונות שלהם שמרניים יותר וגם, כנראה מוצלחים פחות. את אחוזי ההצלחה הייתי מסביר בעשיית שיעורי בית מדוקדקים ואת הכשלונות הייתי מסביר בזה שהרעיון לא היה טוב מספיק.
    כל זה רק תחושה שלי וצריך לקחת את זה בערבון מוגבל.

    וכמובן בהצלחה בהנחיה. (איך בכלל התגלגלת לזה?)

  2. amit כותב:

    ההפרדה שלך לשתי קבוצות מעניינת. הרבה פעמים במחקר מגלים שיש תופעות שנראות זהה אבל הגורמים להן שונים לגמרי כפונקציה של פרמטר שקשה לזהות אותו מלכתחילה. אם זה היה בלב תחומי העניין שלי אולי הייתי חוקר וקורא עוד בכיוון.

    ההנחיה עברה בסדר, צלבו אותי בשאלות קשות כי טענתי שאנשים בד”כ לא מתנהגים באופן רציונלי, ושנימוקים רציונליים נעשים רק לאחר מעשה, כל זאת כחלק מביקורת על הנחות היסוד של אחד המאמרים שדנו בהם, והצעת הסבר אלטרנטיבי.

    הגעתי לזה כחלק מהחובות בסמינר מחקר בתחום של יזמות עסקית בו אני לוקח חלק. זה חובה של התוכנית להשתתף באופן פעיל בכמה סמינרים בתחומים משיקים לתחום העניין המרכזי של כל אחד.

  3. הדס כותב:

    לדעתי יש כאן מרכיב אחד מאוד חשוב שלא התיחסת אליו בכלל – אישיות. מהכרותי עם יזמים, מה שמניע אותם הוא לא האפשרות “לעשות בוכטה”, למרות שזה כמובן סוג של תמריץ. אני חושבת שהרבה מהם מתיחסים לאפשרות ה”בוכטה” כתרוץ לסביבה למה הם עושים את מה שהם עושים. והראיה – היזמים שרוח היוזמה ממש חזקה בהם, ממשיכים להקים עוד ועוד חברות גם אחרי ההצלחה הגדולה.
    הסיבה האמיתית להיותו של יזם כזה, היא משהו הרבה יותר פנימי וקשה להבנה. מדובר באש הפנימית הזו, שגורמת להם לרצות להקים משהו מההתחלה, לקחת את הסיכון, להוביל. כשהכל הולך והחברה הופכת להיות חברה רצינית וממוסדת, זה כבר לא מענין אותם. הם אוהבים את ההתחלה.
    צריך לזכור שיזמות היא לא רק להקים חברות סטרט אפ. בזמנו (בלימודי הפסיכולוגיה הארגונית שלי) שמעתי חוקר אחד שחקר יזמות בעסקים קטנים באפריקה. השאלה היתה מי בעל העסק שדבק במה שהוא עושה ומצליח, ומי זה שכל הזמן מנסה לחדש, לשנות, לגדול, להתפתח. התשובה היתה נעוצה באופן ברור במאפיינים אישיותיים.

  4. amit כותב:

    לא התעלמתי בכלל מהמרכיב האישיותי. הוא נמצא קבור אי שם ברמה השלישית של הדיון (כפי שמיצבתי אותו). כלומר בהינתן מצב עולם כלשהו, זה בהחלט עשוי להיות הגורם המכריע בין החלטה “ללכת על זה” לבין החלטה “לא ללכת על זה”.
    אבל אני עוד תקוע ברמה הגבוהה יותר – האם מדובר בהחלטה בכלל? האם יזמים (ולא יזמים) יושבים ובוחנים את כל האפשרויות ודרכי הפעולה לפני שהם פועלים או בוחרים כיוון – או אולי הם פשוט פועלים, כי ככה הם רגילים לעשות.
    אז ברור לי לחלוטין שאפשר להגיד שלפני כל פעולה יש סוג של “החלטה”, גם מי שמצחצח שיניים פעמיים ביום, במשך 30 השנים האחרונות, מחליט כל בוקר (וערב) שהוא הולך לצחצח שיניים. אבל יש הבדל בין לפעול מתוך סוג של הרגל, לבין לקבל החלטה בה כל האפשרויות פתוחות ונבחרת האפשרות שנראית הכי טובה בהינתן כלל הגורמים המשפיעים (ביניהם אישיות, תנאי הסביבה ועוד ועוד).

    התחושה האישית שלי, שחלק גדול מהיזמות יותר קרובה להחלטה מהסוג של צחצוח שיניים. זה סוג של הרגל. הספרות המחקרית לא כל כך מסכימה איתי, ויש גם עדויות לכך שאני טועה. אבל לא עדויות שמשכנעות אותי לנטוש את אמונתי (בינתיים).

    יש גם הבדל גדול בין אישיות לבין הרגלים. ולמרות שקל לייחס פעילות שנובעת מהרגל או רוטינה למרכיבים אישיותיים, אני חושב שלא תמיד זה נכון לעשות זאת.

    אבל כאמור – אני מבין בערך כלום ביזמות ועוד פחות מזה בפסיכולוגיה…

  5. משה כותב:

    מאד מעניין!

  6. ניסן הראל כותב:

    לעניות דעתי מדובר בתכונת אופי, ואתן דוגמאות משני תחומים המוכרים לי היטב, חלק מחברי שלמדו איתי, התקבלו לסטאג’ במשרדי רואי חשבון הטובים בישראל, וכבר בתקופת הסטאג’ הם סומנו כשותפים לעתיד, ובכל זאת האופי היזמי שלהם, מה שהם הגדירו הרצון להיות עצמאים ולא מקבלי פקודות, הניע אותם לפתוח משרדים או לההפך ליועצים עצמאיים.

    קבוצה שניה שאני מזהה בה אופי יזמי דומה הם האמנים, ויש לי שנים כאלה בבית אשתי והבת הגדולה, למרות שרוב התגמול הכספי לאמנים הינו דל ביותר, יש להם ממש דחף בלתי נשלט ליצור. בזמנו היה גרפיטי בחוצות ירושלים “אמנות או נמות” שנראה לקורא מהצד אולי כבדיחה אבל עבורם זה קרוב מאוד לאמת.

    הנה נושא מרתק למחקר, לנסות למצוא קווי אופי מאפינים לשתי הקבוצות.לא אתפלא עם הדחף היזמי והדחף ליצור באים מאותו המקור.

    בכל מקרה, שנה טובה וגמר חתימה טובה.

  7. חגית כותב:

    אני יזמית. דיואי מתחבב עליי כדלהלן:
    אין ספק שהאימפולסיביות היא פן הכרחי בבואנו להגדיר יזם.
    כנ”ל לגבי ההרגל הבלתי נסבל להיות אימפולסיבי, כמו גם היכולת (אינטיליגנציה, לצורך הענין) לנתב את האימפולסיביות שלך למחוזות עסקיים.
    מעבר לכך, הכסף הוא בוודאות לא צד בקרב מי שקם ועושה. מה לעשות שכסף הוא אינדיקציה מצוינת למדוד הצלחה, אך לפחות בקרב היזמים שאני מכירה כולל אותי, המניעים העיקריים
    הם “בעיות” אישיותיות, הצורך לקום ולהניף דגל של משהו שאתה מאוד מאמין בו, הצורך האדיר להוכיח שהרעיונות המשונים שלך הם אכן נהדרים וברי ביצוע, צורך לשנות את פני הדברים כפי שאתה חי אותם, הצורך להשאיר חותם…
    כל אלה להערכתי קשורים לאגו. בין אם בצורה חיובית ובין אם לאו.
    וגם קצת לחינוך, אבל גם חינוך ייכנס בסופו של דבר למטריית האגו.
    כדי לקום ולעשות צריך “ביצים”.
    “ביצים” בהגדרה, היא תכונה שעמוק בפנים קשורה לאגו. כמוה גם הצורך להשפיע, לשנות,
    לחדש…
    כל אלה הם “הפרעות” אישיותיות חיוביות שאינן קשורות לכסף.
    מי שמחפשים כסף הם דווקא ה”פחדנים” יותר, שילכו בתלם הצפוי ויתקדמו במשרות רמות
    שגם המרשימה ביותר בהן תהא בעלת תלוש משכורת ומצנח זהב.
    יזמים הם דווקא אלה שהיו שורדים יותר זמן בטבע כי הם עשויים מחומר הישרדותי שיודע להפסיד ולהמשיך לדבר הבא עם יותר כח ויותר אמונה.
    אני די עיפה אז סליחה על חוסר הסדר במחשבות.
    יזמות היא אופי בלתי נשלט. צורך.
    המשך יבוא.
    גמר חתימה טובה.

  8. איילת כותב:

    קודם כל – זה באמת מאוד מעניין.
    אבל אני התחברתי במיוחד דווקא למבוא. הזמינו אותי להרצות בעוד כחודש במכון נטוויז’ן לחקר האינטרנט בת”א, והתחושה שמתוארת בדיסקליימר שלך מתארת את מה שאני מרגישה אחד לאחד.

  9. ערן כותב:

    נהנתי מאוד מהמאמר אני חושב שהוא מדבר אל כל אלו החולמים להיות יזמים.
    דרך אגב אני מחפש יזמים אז מי שמכיר או שהוא בעצמו אשמח אם שתלחו לי אימייל לכתובת:
    eran02166d@walla.com

הוספת תגובה