בכל מקרה, אני מאד אשמח לשמוע על סקירת התמריצים למורים. אני עשיתי קצת חיפוש ולא מצאתי ממצאים חדים לכאן או לכאן, רק זכרתי את הכתבה ההיא בHBR.

ולגבי תמריצים לאנשי מכירות (אל תאשים אותי שאני מביא דוגמאות מהעולם הארגוני… זו דוגמא שלך) יש לי סיפור. לפני כמה שבועות הלכתי לקנות נעלי ספורט. בחנות עבדו מספר מוכרים שניסו לעזור ללקוחות, להביא נעליים מהמחסן לצורך מדידה וכו’. בסופו של דבר, הם מתוגמלים לפי המכירות שלהם - מדבקה קטנה שהם שמים על קופסת הנעליים איתה הלקוח הולך לקופה, אשר לפיה יודעים מי נתן את השירות ולתגמל אותו בהתאם. רצה המקרה, ומדדתי מספר רב של זוגות נעליים, ובגלל העומס בחנות, כל פעם הביא לי נעליים מישהו אחר. לבסוף, כשבחרתי, המוכר ששירת אותי אחרון הדביק מדבקה על הקופסה, למרות לא הוא זה שהביא לי את הנעליים אותם קניתי. איזה ריב התפתח בין המוכרים (לעיני הלקוחות) על מי זכאי להדביק את המדבקה. אשתי, לעומת זאת, קנתה משהו בלי להיעזר באף אחד, אבל בדרכה לקופה “התנפלה” עליה מוכרת וביקשה להדביק מדבקה על הקופסה. שוב - מערכת תמריצים (שאתה טוען שאמורה לעבוד) שאולי מביאה לעלייה במכירות, אבל לירידה בשירות ובהגינות של נותני השירות. אני לא אחזור לאותה חנות.

לגבי המורים, במקרה יש לי לידי כאן ספר על כלכלת חינוך עם פרק שלם רק על הנושא הזה, שסוקר את ההיסטוריה של המחקר בתחום, פרק שעוד לא טרחתי לקרוא. אני מבטיח לקרוא אותו בהזדמנות ולכתוב את המסקנות בבלוג שלי. עד אז, חבל שסתם אענה לך דברים שמבוססים על כמה דברים שקראתי פה ושם. יכול להיות שאתה צודק, אני לא יודע.

באופן כללי תמריצים כספיים בד”כ משפיעים, פשוט לא תמיד בכיוון שבו אתה רוצה שהם ישפיעו. יש מצבים שבהם הם כן משפיעים בכיוון שאתה רוצה, למשל לתת לאנשי מכירות אחוזים מהמכירות שלהם. יש מצבים שלא, למשל כאשר מודדים בתי ספר על שיעורי הצלחה בבגרויות. המסקנה שלי מהמחקר על התחום היא לא שצריך לוותר על כל הקונספט, אלא שפשוט צריכים להיות זהירים עם בחינת התוצאות של התמריצים.

מעבר לאבולוציה, אני חושב שככה המוח שלנו לומד ו”עובד” - מערכת נוירונים לומדת.
למדתי על זה קצת באוניברסיטה, על פתירת בעיות באמצעות אלגוריתמים שמדמים מערכת נוירונים. נניח בעיה של “זיהוי ספרות”: אלגוריתמים מסוג “הרציונלי” יגדירו רשימה של חוקים - איך נראית כל ספרה, וכך ינסו לעבד את התמונה (”מתחיל למעלה בקו מעוגל, אח”כ מתיישר, משנה כיוון” וכד’).
רשת נוירונים לעומת זאת לומדת באיטרציות על בסיס דוגמאות שמראים לה ואומרים לה “זה 2. זה 5. זה 9. גם זה 2 (עקום)” וכו’.
לאחר אימון מספק, במהלכו המערכת משנה משקלות פנימיים, המערכת תדע לזהות ספרות מבלי שיהיה אפשר “לנסח” מה החוקיות שעומדת מאחורי הדברים. כי הכל מתבטא במשקלות מספריים, אוסף של מספרים שכשלעצמו אינו אומר מאום.
לא הייתי מאוד ברור, אבל אם אתה מכיר את הנושא, או קורא עליו קצת בויקיפדיה הכל יתבהר.
מה שתיארת הוא בדיוק אותו תהליך, ברמה הארגונית. מעין למידה אוטומטית, בהתאםן לנסיבות הספציפיות לכל ארגון, מתוך פידבקים מתמידים על הבחירות, פעולות והחלטות, וחיזוק / החלשה של משקלות סמויות בתוך המבנה הלומד הזה.
אני חושב.