קודם כל, דרגו את חברי הכנסת הטובים בעיניכם כאן: www.allourideas.org/knesset. הסברים ודיון בשאלה כיצד כל זה קשור לחכמת ההמון, ותאוריות של דיסוננס קוגניטיבי בהמשך.

המושג חכמת ההמון הפך להיות כמעט שם נרדף לעידן האינטרנט הנוכחי. ויקיפדיה היא דוגמה נהדרת לאיך טכנולוגיות מידע מאפשרות יצירה והנגשה של ידע באמצעות שיתוף ידע. הרעיון פשוט – כל אחד יכול לפתוח ערך ו”לשפוך” לתוכו את הידע שלו, או לחילופין, להוסיף ידע, לתקן או להעשיר ערך של מישהו אחר. התוצאה, אחד מגופי הידע העשירים ביותר שקיימים היום. יש בעיות כמובן, אבל לא אדון בזה כאן. פרוייקט של הסוציולוג מאט סלגניק מאוניברסיטת פרינסטון לוקח את הרעיון צעד אחד קדימה. “כל הרעיונות שלנו” היא פלטפורמה המאפשרת ליצור אוסף של רעיונות קצרים, ולתת למשתמשים לדרג אותם (לפי איכות/העדפה/תועלת וכו’). כל “דירוג” הוא החלטה פשוטה בין שתי אפשרויות הנבחרות באופן אקראי, והמערכת לוקחת את עשרות ההעדפות הנקודתיות האלה, ובאמצעות פרוצדורה סטטיסטית מסויימת מדרגת את האפשרויות השונות. אם תרצו, זהו שלב “סיעור המוחות” של חוכמת ההמון.

מיד עולות כמה שאלות. ראשית, באיזה מובן זה שונה מויקיפדיה? ובכן, ויקיפדיה בנויה על ידע שיש לאנשים. מה שויקיפדיה עושה הוא לארגן ולהנגיש את הידע הזה, מה שמאפשר הרבה פעמים לצרף ידע ממקורות שונים לכדי ידע עדכני ושלם יותר. “כל הרעיונות שלנו” עושה משהו קצת אחר – היא מייצרת (או חושפת) ידע “יש מאין”, באמצעות ניתוח העדפות של אנשים. הידע (הדירוג, לצורך העניין) שמתקבל מההעדפות של המשתמשים לא היה קיים קודם לכן. המערכת עוזרת להפריד רעיונות טובים מרעיונות פחות טובים ועל ידי כך לא רק עוזרת לארגן ולהנגיש את המידע הקיים, אלא ממלאת תפקיד חשוב בתהליכים ליצירת ידע חדש.

עקרונות של חוכמת ההמון עולים גם בהקשרים אחרים (למשל ראו כאן וכאן). האספקט הזה של חוכמת ההמון נוגע ליכולת של ההמון להעריך נכונה גודל בלתי ידוע, כאשר הרעיון הבסיסי הוא שבעוד שהערכה של פרט עשויה להיות מוטה לכיוון כזה או אחר, אם לוקחים הרבה הערכות שכאלה, ההטיות האלה מבטלות אחת את השניה, והממוצע (או החציון) של ההערכות השונות מהווה הערכה טובה יותר מאשר זו של רוב הפרטים בקבוצה. על פניו, זה דומה יותר לרעיון של “כל הרעיונות שלנו”, ובכל זאת יש הבדל. בבעיות הערכה – כל פרט בקבוצה מקבל את אותה אינפורמציה, אבל נותן הערכה שונה בגלל סיבות שונות ומשונות (תכונות אישיות, נסיון, הטיות פסיכולוגיות כאלו ואחרות, טעויות, וכו’). שיטת המיצוע עוזרת להיפטר מההטיות השונות ולקבל הערכה טובה. לעומת זאת, ב”כל הרעיונות שלנו”, בשום רגע אף משתתף לא מנסה להעריך גודל אובייקטיבי. אין פתרון נכון. אף אחד לא מנסה להגיע לתשובה הנכונה, ולכן גם אין מובן להטיות, טעויות וכו’. אין ממה להיפטר. להיפך, הנסיון הוא לא להיפטר מגורם שיוצר שוני, אלא להיפך, לחשוף תבניות דומות, לגלות את המשותף. התבנית הזו היא הידע החדש שנוצר.

עוד שאלה אחת: האם לא מדובר סתם בסתם סקר? ממש כמו אלו שחברות סקרים עושות חדשות לבקרים? ושוב התשובה היא לא. יש כמה הבדלים חלקם קטנים וחלקם מהותיים יותר. הבדל קטן הוא, שבסקר בד”כ בוחרים מתוך מספר קטן של קטגוריות, ותוצאת הסקר היא מדד שקשור לקטגוריות הנתונות. ב”כל הרעיונות שלנו” מספר הקטגוריות גדול ורב, וכל שאלה מבקשת הכרעה בין שתי קטגוריות בלבד, מה שמאפשר איזון ועידון ויצירת מערכת העדפות מורכבת יותר, אשר עשויה לחשוף תבניות מעניינות יותר. אבל יש הבדל מהותי הרבה יותר. סקר נותן לנו “תמונת מצב” מוקפאת של דעת קהל. “כל הרעיונות שלנו” אינו נותן תמונת מצב סטטית שכזו, אלא להיפך מאפשר עידון ואיזון התמונה. אנשים רואים את מה שאחרים עשו לפניהם ויהיו יותר רגישים ל”תיקון המצב” (אם ראו מצב לא תקין).

כדי להבין יותר טוב את הדינמיות של המערכת אני מפנה לעוד מערכת “חוכמת המון” אחרת – Iowa Electronic Markets (ראו http://www.youtube.com/watch?v=R1NhV_KhgoE וכאן). זוהי מערכת מסחר לכל דבר. הכסף שמחליפים בה הוא אמיתי לגמרי, רק שבמקום לקנות סחורות, או ניירות ערך, קונים חוזים עתידיים שמבוססים על אירועים עתידיים. למשל, לפני הבחירות האחרונות בארה”ב אפשר היה לקנות חוזה “אני אתן לך 100 דולר אם אובמה יזכה בבחירות”. כמובן שכדי לקבל הבטחה כזו ממישהו היית צריך לשלם לו כסף עכשיו. כמה כסף? תלוי מה השוק חושב שהסיכוי של אובמה להיבחר. מה זה “השוק חושב”? השוק מורכב מהרבה קונים ומוכרים שמציעים חוזים דומים. נניח היום קניתי את החוזה הנ”ל ב40$, מחר אולי אגלה שיש אנשים שחושבים שהסיכוי שאובמה יזכה גדול יותר והם מוכנים לשלם 50$ על חוזה כזה, אז אני יכול למכור את החוזה שלי ולהרוויח 10 דולרים. כל זאת מבלי שמצביע אחד הלך לקלפי, רק בזכות כוחות של קניה ומכירה. אז מסתבר שכשנותנים לשוק כזה לפעול באין מפריע – הוא הצליח לחזות את כמות הקולות שאובמה קיבל יותר במדוייק מאשר כל הסקרים – זאת מבלי לדרוש שמשתתפי השוק יהיו מדגם מייצג, ולמעשה מבלי בכלל לשאול אף אחד מהמשתתפים לדעתם הפוליטית. הדינמיות של השוק מאפשרת לתקן טעויות הנובעות מהטיות כאלה ואחרות, וכתוצאה מכך “מחיר השוק” יכול להוות הערכה טובה לסיכונים ומצבים עתידיים שונים.

איך כל זה זה קשור לדיסוננס קוגניטיבי? התאוריה של דיסוננס קוגניטיבי מדברת על כך שלאנשים יש צורך בסיסי לשמור על עקביות, ולכן כשהתנהגותם נמצאת בקונפליקט עם ערכים או תחושות שלהם, הם “יעדכנו” את הערכים וההעדפות שלהם כדי לפתור את הדיסוננס, או יעשו סוג של “רציונליזציה” להתנהגות. למשל, אנשים שעשו מטלה משעממת במיוחד, ולא קיבלו עליה תמורה הולמת ידווחו שהמטלה היתה מעניינת, הרבה יותר מאנשים שביצעו את אותה מטלה, אך קיבלו עליה תמורה הולמת. הצהרת העניין באה “לפצות” או “לפתור” את הדיסוננס שנובע מהשאלה, “אם זה כל כך משעמם והתמורה כל כך לא מספקת, למה עשית את זה?”. את העובדה שעשית את המטלה, ואת גובה התמורה אי אפשר לשנות. אבל את תחושת “השיעמום” דווקא אפשר.

תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי נוסחה בשנות החמישים של ידי לאון פסטינגר וזכתה לתימוכין מחקריים רבים, הגם שיש לה פה ושם מבקרים. אבל במחקר חדש, קית’ צ’ן וג’יין ריזן מעלים ביקורת מהותית כנגד רוב הממצאים התומכים בתאוריית הדיסוננס. בלב הביקורת עומדת אבחנה בין בין “העדפות” ל”בחירות”. בחירה היא אקט התנהגותי בו בוחרים משהו על פני משהו אחר, העדפה, לעומת זאת, היא מושג אבסטרקטי יותר המתאר את מערכת הערכים על פיה אנחנו בוחרים. לפעמים העדפה היא ממש רשימה של פריטים מועדפים יותר או פחות (ואז פעולת הבחירה היא פשוט “הצצה” ברשימה הזו), אבל לפעמים העדפה היא אבסטרקטית יותר, אולי זו פרוצדורת החלטה שצריך להפעיל ברגע הבחירה כל פעם מחדש.

ברור שהעדפות משפיעות על הבחירות שלנו. לפי תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, בחירות משפיעות על ההעדפות שלנו (כלומר משהו שלא בחרנו יהפוך לעוד פחות מועדף ממה שהיה קודם, כדי להצדיק בדיעבד את אי בחירתו, ומשהו שכן בחרנו בו יהפוך למועדף על ידנו עוד יותר ממה שהיה קודם מאותה הסיבה). האמנם כך, שואלים צ’ן וריזן? מה שלא נלקח בד”כ בחשבון בסיפור הזה הוא שבחירות אמנם משקפות את ההעדפות שלנו, אבל לא באופן מושלם. איך זה יכול להיות? הרבה סיבות. לפעמים אנחנו טועים, לפעמים מערכת ההעדפות שלנו מורכבת ורב מימדית כך שלא תמיד קל לבחור בין שתי אלטרנטיבות אם הן דומות זו לזו, לפעמים פשוט אין לנו העדפה ברורה אלא רק מושג כללי שלא מאפשר “גזירה” של בחירות באופן פשוט ועקבי. בקיצור אין שקילות מוחלטת בין הבחירות שלנו להעדפות שלנו (למשל, יש מחקרים שמראים שהבחירות שלנו מושפעים מגורמים מצביים, דוגמת מצב רוח, דברים שקשורים לסיטואציה וכו’)

ואז מגיע הפאנץ’ ליין. אם הבחירות שלנו הם לא שיקוף מושלם של ההעדפות שלנו, לא ניתן לייחס שינוי בבחירות שלנו (כתוצאה מבחירות קודמות) לשינוי במערכת ההעדפות שלנו. וכך באיבחת נוסחה מתמטית (וניסוי שמאשש אותה) הוציאו החוקרים את הרוח כמעט מכל הממצאים שאיששו את תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי. הם לא טענו שהתאוריה לא נכונה, הם רק הראו שהפרדיגמה השלטת המשמשת לאישוש את התאוריה היא שגויה ושלא ניתן להסיק ממנה את המסקנות שנהוג להסיק ממנה. יש הסבר אלטרנטיבי פשוט יותר ומסבר את האוזן. שינוי בבחירות שלנו בעקבות בחירה בחירות אחרות לא נובע משינוי במערכת ההעדפות שלנו, אלא מכך שהבחירות שעשינו הבהירו את מערכת ההעדפות שלנו, הפכו אותה קונקרטית יותר, אבל לא בהכרח שינו אותה באופן מהותי.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי מערכת “כל הרעיונות שלנו” היא כלי מצויין לחשיפת ההעדפות שלנו (והתנסות בתהליך של “בחירות מבהירות העדפות”). נניח שאינכם יודעים איזה חבר כנסת הוא המועדף עליכם, אם תתנסו בהרבה בחירות מהסוג “האם אתם מעדיפים את X על Y”, כולל הנסיונות להכריע בין חברי כנסת שלא ידעתם שקיימים, זה יעזור לכם להבהיר ולהחצין את מערכת ההעדפות. יהיו כמובן מצבים בהם חשבתם שאתם מעדיפים את X על Y, אבל מסתבר שאתם גם מעדיפים גם את Y על C ואת C על X, ופתאום נוצר מעגל “בלתי אפשרי” של העדפות. סתירה? לא בהכרח. ייתכן פשוט שהבחירות שלכם הם ייצוג לא מושלם של ההעדפות שלכם. אל דאגה – מערכת “כל הרעיונות שלנו” תשקלל את כל הבחירות שלכם, גם אלה שלכאורה סותרות ולא הגיוניות, ותחשוף בסופו של דבר קירוב טוב, ברור וחד משמעי, להעדפות שלכם.

אז הנה לכם. מערכת חוכמת המונים שעוזרת לנו לחשוף את חוכמת המון הנוירונים שנמצאים אצלנו במוח. אני ממליץ לכם להתנסות במערכת “כל הרעיונות שלנו”, לפתח שאלות משלכם (ותתנו לינק כאן בתגובות אם אתם עושים את זה). אל תשכחו להצביע עבור חברי הכנסת המועדפים עליכם. Www.allourideas.org/knesset



הוספת תגובה