עמית גל

בימים אלה אני מתחיל לימודי דוקטורט בהתנהגות ארגונית במחלקה לניהול של בית הספר וורטון למנהל עסקים. אני מתעניין בעבודת צוות על שלל היבטיה, ומנסה, בין השאר, לשלב גישות מחקריות שונות ורב תחומיות כדי “להבין את הדבר הזה” טוב יותר.

הגעתי לתחום הזה אחרי קריירה מפותלת למדי (והפיתולים, מן הסתם, עוד לא אמרו את מילתם האחרונה). הלימודים שלי הם המשך כמעט ישיר (או כמו שאומרים במשפחה – ישר ירושלמי) של העניין שלי בעבודה עם הרכבים מוסיקליים ואלתור קבוצתי. שלבו את זה עם עבודת ניהול צוות בהייטק ועניין במודלים אבסטרקטיים של כל דבר שזז ובמיוחד של צורות חשיבה ושל תרבות, תוסיפו תבלינים מכל הבא ליד בשלו 20 דקות על אש קטנה….

למדתי מתמטיקה באוניברסיטה העברית, ואני חושב שזו ההכשרה האינטלקטואלית הכי מעמיקה והכי בין-תחומית שיכולתי לקבל. בהתחלה חשבתי בכלל לעסוק בחינוך, ואף הדרכתי בפנימיה במשך כמה שנים. גם היום, ממרומי הרבה שנות הייטק וכמה תארים – זו היתה העבודה הכי מרתקת ומספקת שהיתה לי אי פעם. מזל של מתחילים.

אני אוהב מוסיקה. אני מנגן ומאזין לומד וחוקר ומתרגש ומחזיק בדעות מוצקות וטעם ביזארי שמשתנה כמו מזג האויר באנגליה. אחת הגאוות הגדולות שלי היא שהלחנתי מוסיקה שאף נוגנה בקונצרטים (פרס יינתן למוצא הישר שיעביר אלי הקלטות של היצירות שלי – אני יודע שיש, ואין לי כח לרדוף אחריהן. מבטיח לשים פה באתר). מישהו אמר עלי פעם שיש לי נפש של מלחין. הלוואי והיה לי גם אורך הרוח והדבקות וה”דרייב” הנדרשים לכך.

חוץ מזה אני אוהב לטייל. בעיקר ברגל. בעיקר בהרים או במדבר. אני אוהב לטפס. אוהב שלג וסלע ואדמה חשופה. מסוף חודש יולי (2007) אני אוהב את הבת שלי, ועסוק במשרה מלאה בחקירה וסיווג של הפרצופים וההעוויות שהיא עושה. מרתק.

עדכון (אוקטובר 2014): אחרי 7 שנים, לא הרבה השתנה. חזרנו לארץ התקדמתי קצת בדוקטורט אבל טרם סיימתי. שלו נולד ומשלים את המשפחה המקסימה בעולם. התחלתי לרכוב על אופניים בצורה יותר רצינית, אבל נשארתי בגדול אותו דבר.